Domestic Ferret                                        Mustela putorius furo
ביות	החמוס המבאיש אינו מצוי בטבע, הוא בעל חיים מבויית כמעט ואין התקדמות בקביעת מוקד הביות של החמוס. חושבים שהוא בויית מהחורפן המבאיש (European polecat Mustela putorius). יש עדויות לחמוסים מבוייתים באירופה לפני יותר מ- 2500 שנה.  יש הטוענים שהחמוסים בוייתו במצרים העתיקה. אך לא נמצאו חמוסים חנוטים ולא נמצאו הירוגליפים של חמוסים, לכן הרעיון כנראה לא הגיוני. מה גם שכיום אין במצרים אף חיה דמויית חמוס.		מחלקה: יונקים - Mammalia סדרה: טורפי יבשה- Carnivora משפחה: סמוריים- Mustelidae תת משפחה: חמוסיים Mustelinae משקל: זכר 0.9-2.7 ק"ג, נקבה 0.3-1.1 ק"ג אורך הגוף: זכר 38-41 ס"מ, נקבה 33-35ס"מ אורך הזנב: 7.6-10ס"מ בגרות מינית: 6 חודשים משך היריון: 42 יום גודל השגר: עד 15 משקל הגור: 6-12 גרם תוחלת חיים: 6-10 שנים שעות פעילות: לילה
תאור פיזי	גופם ארוך וגלילי. יש להם ניבים גדולים ובסך הכל 34 שיניים. בכל כף רגל יש חמישה טפרים קבועים (לא נשלפים). לאחר שנים של ריבוי סלקטיבי יש מגוון רחב של צבעים ודגמי פרווה. יש שבעה צבעים אופייניים:sable, silver, black sable, albino, dark-eyed white, cinnamon, and chocolate. הכי שכיח מביניהם הוא ה- Sable. בדוגמאות הפרווה ניתן למצוא את הדגמים הבאים: Siamese or pointed patterned, panda, Shetlands, badgers, and blazes. חוץ מבצבע ובדגם הפרווה החמוסים המבוייתים אינם שונים כמעט מאבותיהם.
התנהגות	חמוסים ישנים 18-20 שעות ביממה. הם פעילים בשעות בין הערביים, ובשעת השחר. לעיתים קרובות הם משנים את שעות הפעילות שלהם בהתאם לזמנים בהם המטפל בהם מקדיש להם תשומת לב. הם אוהבים לשחק וישחקו גם עם חמוסים אחרים, כלבים וחתולים. הם יחפשו תשומת לב. הם סקרניים וחקרניים ויזדחלו מתחת ולתוך כל דבר. ניתן לאמן אותם לפעולות מסויימות כולל לעשות את צריכם בארגז כמו של חתולים. יש להם מגוון של תנוחות גוף, כמו סוג של ריקוד, האבקות והתגנבות. הם ירקדו כשהם שמחים ומתלהבים כשהם מקפצים לכל הכיוונים. בעת האבקות שני חמוסים או יותר יתגלגלו האחד עם השני כשהם נושכים ובועטים בדרך כלל באופן משחקי. בעת התגנבות הם יתקרבו לצעצוע או חיה אחרת בתנוחה נמוכה. יש להם מגוון של קולות וצורות תקשורת קולית. הם ישמיעו קליקים כשאר הם שמחים ונלהבים. יצייצו כשהם מבוהלים, כאובים או כעוסים. ינבחו אם הם מאוד נלהבים, וילחשו אם כעוסים מאוד על חמוס או על בעל חיים אחר.
מזון	החמוס הוא טורף וצריך לאכול מזון בשרי. המזון חייב להכיל טאורין וחייב להכיל לפחות 20% שומן ו-34% חלבון מן החי. עדיף להאכיל במזון מיוחד לחמוסים, אך מכיוון וככל הנראה אין בארץ מזון שכזה, ניתן להאכיל במזון לחתולים או לכלבים. הם יכולים לאכול בשר אך בשר בלבד אינו מספק להם את כל צרכם, כי בדרך כלל לא מאכילים אותם חלקים פנימיים כמו כבד, לב וחלקים אחרים. לפעמים מוסיפים להם ויטמינים ומינרלים כתוספת למזון. יש להוסיף למזון היבש תוספות קטנות כמו ביצים, ירקות ופירות בכמויות קטנות אך באופן קבוע. המטבוליזם (חילוף החומרים) של החמוס מאוד גבוה והמזון יעבור דרך מערכת העיכול שלו בתוך 3-5 שעות. לכן החמוס אוכל כ- 10 פעמים ביום, וצריך להיות לו מזון זמין כל הזמן. לחמוס המבויית יש גם החתמת ריח על המזון. הם מוחתמים על המזון שבו הם מואכלים בששת החודשים הראשונים לחייהם, ותמיד יזהו את הריח של מזון זה כ"אוכל".אסור לתת לחמוסים שוקולד או מזון המכיל קקאו, שכן הוא מזיק להם, וגם לא מוצרי חלב. להמעיט במאכלים צמחיים רווי סיבים ובסוכר ובממתיקים.
רביה	זכר, מבחינתו, יזדווג עם כמה שיותר נקבות. מרגע ההזדווגות הזוג לא יכול להיפרד עד אשר הזכר שופך את זרעו. הזכרים גם נושכים את צווארה של הנקבה בעת ההזדווגות. נקבות מתייחמות מספר פעמים בשנה. הזכרים מתייחמים בין דצמבר ויולי. הזכרים מוכנים לרבייה כאשר הם מגדלים פרווה תחתית צהבהבה. הצבע נגרם מעלייה בהפרשת השמן מבלוטות העור. נקבות מתייחמות בין מרץ ואוגוסט. לפעמים קורה שנקבות מתייחמות בעת שהן מניקות גורים. זה קורה כאשר יש פחות מ- 5 גורים בשגר. חמוסות בריאות יכולות להמליט עד 3 פעמים בשנה, ועד 15 גורים.  הגורים נולדים כשהם חסרי אונים לחלוטין וזקוקים ל- 8 שבועות של טיפול הורי. הם נולדים חרשים ועם עיניים עצומות. השיניים החותכות מגיחות אחרי כ- 10 ימים. בגיל 5 שבועות נפקחות העיניים. בגיל 8 שבועות יש לגורים 4 ניבים והם יכולים לאכול מזון מוצק (אז ניתן להפריד אותם מאימם ולהעביר למישהו אחר).
החמוס כחיית מחמד	יש מספר מחלות והפרעות שעלולות לקצר את חיי החמוס אם לא מטפלים בהם, כמו: כלבלבת, חתלתלת, כלבת, טפילים שונים, דיכוי של מח העצם, אינסולימונה, מחלת בלוטת יותרת הכליה, שלשול, צינון, שפעות, גזזת, מכת חום, אבנים בכליות, ומחלות שריר הלב. החמוס הוא חיית מחמד פופלרית למדי. יש חוות לגידול חמוסים לחיות מחמד ותעשייה שלמה של מזון וציוד לחמוסים. ניתן לגדל חמוס אחד לבד, אבל אז יש לבלות בחברתו 3-4 שעות ביום. אם לא מקדישים לו תשומת לב הוא משתעמם. מומלץ לגדל שניים או שלושה חמוסים ביחד. הם נהנים לשחק ולישון ביחד. ניתן לטייל עם החמוס בחוץ כשהוא קשור ברצועה. ניתן לאמן את החמוס חמוסים ישנים 18-20 שעות ביממה, אך בזמן שהם ערים הם זקוקים לגירויים ולחברה. ניתן לגדל את החמוס כשהוא חופשי בחדר בבית, אך רצוי גם שיהיה לו כלוב שבו ניתן לסגור אותו. בכלוב צריך להיות: כלי למים, כלי למזון, מצע רך ו/או ערסל, ארגז צרכים עם חול חתולים. שטח הכלוב צריך להיות כ- 100 על 100 ס'מ וגובהו 80 ס'מ לפחות. כאשר בכלוב שתיים או שלוש קומות, חוסכים גם במקום. בכלוב חייבת להיות אפשרות לתנועה ולמשחק, מקומות מסתור ושינה, וכד'. כאשר משחררים את החמוס בבית יש לשים לב טוב למעשיו. חמוסים משוחרר ינצל כל הזדמנות לצאת מהבית. הם אוהבים להיכנס לחללים קטנים והם עלולים להתקע בהם. יש לחסום פתחים, חריצים ורווחים. לסגור ארונות והרחיק שקיות ניילון שעלולות לגרום לחנק. להיזהר מגלילי נייר טואלט, שהחמוסים נוטים להיתקע בהם, להרחיק מזון וחפצים קטנים העלולים לגרום לחנק או להאכל. החמוסים מדיפים ריח מוסק אופייני. רצוי לרחוץ את החמוס אחת לחודש בערך. הריח נחלש באופן משמעותי כאשר מקפידים לכבס כמה שיותר את המצע בו ישן החמוס כיוון שהריח נדבק אליו. כמו כן יש להקפיד לנקות את ארגז החול באופן יומיומי ולהחליף את החול אחת לכמה ימים. יש דרכים להתמודד עם הריח. חמוסים צריכים לקבל חיסונים תקופתיים.
החמוס ושמירת טבע	במקומות שונים (כמו למשל באיים שבהם אין טורפים) יש חשש שהחמוסים יתפראו ויצרו אוכלוסיות בטבע שיפגעו בחיות בר כמו ציפורים מכרסמים זוחלים ועוד. למשל בניו זילנד אסור בכלל לגדל חמוסים! החמוסים הובאו לניו זילנד בתחילת 1880, ביחד עם מינים דומים על מנת להשתלט על אוכלוסיית הארנבות שיצאה מכלל שליטה. בשנת 1900 החמוסים כבר התבססו היטב בטבע והשפיעו לרעה על אוכלוסיות עופות רבים כמו למשל הקיווי, weka, והברווז הכחול. החמוס תרם גם להכחדה של הקקפו על האי העיקרי בניו זילנד. בשנות 1980 לפחות 17 חוות חמוסים הוקמו בניו זילנד. כשהן נסגרו בגלל מיתון בשוק, חמוסים רבים נמלטו או שוחררו ותרמו להתפשטות החמוסים לתוך כמה מבתי הגידול העיקריים של הקיווי. בנוסף לחמוסים המתפראים ישנם גם חמוסים שמוחזקים בחיות מחמד וחוות ליצוא חמוסים לאסיה. בעתיד, יתכן וחמוסים יסייעו בשימור של מיני סמורים נכחדים כמו חמוס שחור רגל, שהוא סיפור הצלחה בשמירת טבע. מדענים הצליחו להעביר ללא ניתוח עובר מחמוסה אחת לאחרת, והגור נולד ללא בעיות מהאמא "המאמצת". הרעיון הוא להשתמש בשיטה זו לאישוש אוכלוסיות של סמורי בר.
הידעת? עוד בנושא:	החמוס המבויית יכול לטרוף חיות מסויימות כמו ציפורים למשל. יש טכניקת צייד שנקראת באנגלית ferreting ובה משתמשים בחמוסים לצייד של ארנבות וצייד קטן אחר. יש עדויות שבתקופת מלחמת העצמאות של ארה"ב השתמשו בחמוסים על ספינות לצייד עכברים. חמוסים שלא מחוסנים כראוי עלולים להעביר מחלות לאנשים. השם furittus פרושו בלטינית "גנב קטן", וניתן לחמוס כנראה בשל שהוא חומד דברים קטנים. שימוש לב שהשם "חמוס" הוא מהשורש ח.מ.ס שגם פרושו הוא לגנוב.   מחלקת היונקים סדרת הטורפים היבשתיים קבוצת חיות המשק

תצוגת הדפסה