בקצה הדרום מזרחי של סומליה, מרכז ודרום קניה, צפון ומרכז טנזניה, דרום מערב אנגולה ונמיביה. 

מחלקה: יונקים - Mammalia
סדרה: מכפילי פרסה - Artiodactyla
משפחה: פריים - Bovidae


משקל: 2.7 - 6.5ק"ג
אורך הגוף: 52-67ס"מ
גובה כתפיים: 30- 40 ס"מ 

תוחלת חיים: 10 שנים 

גיל בגרות מינית: זכרים 12 חודשים, נקבות 6 חודשים
משך היריון: 5.7חודשים
גודל השגר:  1
משקל העופר: 600 גרם
גיל גמילה: 3-4חודשים



שעות פעילות: לילה
מבנה חברתי: זוגות

סטטוס בטבע:
לא בסיכון (LC)

אזור שיחים (בוש) יובשני, לא נכנסים ממש לתוך הסוואנה. אזורים עם שיחים סבוכים למחסה ולמזון. הם חולקים את בית הגידול עם קודו ששומר על הצמחייה בגובה מטר מהקרקע ועם הזברות שמשטחות את העשב. שניהם מאפשרים לצמחייה לגדול בגובה שהוא מתאים במיוחד לדיקדיקים.

צבע הפרווה צהבהב אפור עד אדמוני על הגב, ואפרפר עד לבן בבטן. מסביב לעיניים "טבעת" של פרווה לבנה. החוטם של הדיק-דיק מיוחד מאוד ומאפיין אותו. הוא ארוך מאוד ומסתיים במעין חדק. החוטם הארוך הוא התאמה להתמודדות עם חום. דם ורידי מתקרר על ידי התאיידות מהרירית שבתוך חלל האף כשהדיקדיק נושם או כשחם מאוד בעת הלחתה. רק לזכרים יש קרניים. הקרניים מגיעות לאורך של 11.4 ס"מ.
חושי הראיה הריח והשמיעה של הדיקדיק מפותחים היטב, והדיקדיקים הם יצורים מאוד עירניים, ונמצאים תמיד "על המשמר". הם מגיבים גם לקריאות אזהרה של מינים אחרים. כשהם חשים בסכנה הם נוטים להסתתר במקום לברוח.  

דיקדיקים הם ייצורים ביישניים וחמקמקים, הנחבאים בצמחייה רוב הזמן. כאשר הם נבהלים הם מתחילים בקפיצות זיגזגיות ומשמיעים קריאות שנשמעות כמו "זיק, זיק", או "דיק, דיק", ומכאן שמם. הם משתמשים בשבילים קבועים כאשר הם תרים את הטריטוריה שלהם. כל זוג חולש על טריטוריה של 5 עד 30 הקטר. בטבע צפיפות האוכלוסייה היא 24 בוגרים על קילומטר רבוע. נקבות מסמנות את הטריטוריה שלהן ב"טקס הפרשות". הנקבה משתינה ועושה קקי כאשר הזכר עומד מאחוריה. הוא מרחרח את ההפרשות כשהוא מגלגל את השפה התחתונה שלו כלפי מעלה וחושף את שיניו. הוא מגרד ברגליו הקדמיות את ההפרשות שלה ואז תורם את השתן והקקי שלו, כשהוא מסתובב סביב סביב כמה פעמים. הוא מורח גזע של שיח בנוזל המופרש מהבלוטה הפרה-אורביטלית שלו. הבלוטה נמצאת באזור השחור שנמצא בפינה הפנימית של העין. היא מפרישה חומר כהה ודביק. 
הזכר נשאר ושומר את על השטח. הנקבות לא יכולות לשמור על טריטוריה בעצמן. קונפליקטים בין שכנים הם לא עניין שכיח. הזכרים רצים האחד אל השני, עוצרים ברגע האחרון ומנידים את ראשיהם בנחישות ואז מסתובבים. בכל פעם הם מתרחקים מרחק גדול יותר האחד מהשני ואז רצים שוב אחד כלפי השני, עד אשר אחד מהזכרים מוותר. לסיום העניין שני הזכרים דורכים במקום ואז משתינים ומפרישים גללים.

בגלל שהדיקדיקים כל כך קטנים הצריכה המטבולית שלהם פר קילוגרם היא גבוהה, והם צריכים לאכול יותר מזון פר קילוגרם מאשר מכפילי פרסה גדולים יותר.
הם צריכים צמחיה שמתעכלת בקלות וענייה בסיבים. 80% מהתפריט שלהם מורכב מעלים של עצים ושיחים, 17% מעשבים והשאר מחד שנתיים. הם אוכלים על פי רוב משעות השחר ועד אמצע הבוקר, ובשעות אחר הצהריים המאוחרות ועד החשכה. את המים הם מקבלים במשך חודשים מהטל שעל הצמחייה והמים שבצמחים עצמם.

• קירק דיקדיק הוא אחד המינים הנפוצים ביותר של דיקדיק.
• עובר הדיקדיק נולד כשרגליו הקדמיות צמודות לגופו לאחור – במקום מיושרות לקדימה כמו שאר הפריים.
• ציידים לא אוהבים דיקדיקים. בגלל שהם מזהירים את החיות הגדולות יותר בקולותיהם מפניהם.
• דיקדיקים רבים ניצודים בשביל העור שלהם, המשמש לתפירת כפפות. עור של עופרה אחת מספיק לתפירה של כפפה אחת!
• הדיקדיק יכול לסבול טמפרטורה של עד 40 מעלות, וזאת מבלי לשתות מים כלל.
• למרות שהדיקדיקים חיים בזוגות קבועים, הזכר אינו מראה טיפול הורי.
• הקרניים של הדיקדיק הזכר מוסתרות לעיתים על ידי "פוני" מזדקר.
• האם הדיקדיק הוא האנטילופה הקטנה ביותר בעולם??   לא!!! – האנטילופה הקטנה ביותר בעולם היא ה- Royal antylop (Neotragus pygmaeus). היא חיה במערב אפריקה וגודלה בערך כגודל ארנבון. משקלה 2-3 ק"ג ואורך הגוף 35-50 ס"מ.
• השם הלטיני על שום מה?: שם הסוג Madoqua  הוא מהשפה האמהרית. המילה האמהרית medaqqw פרושה אנטילופה קטנה. סר ג'ון קירק (1832-1922), חוקר טבע סקוטי, היה הקונסול הבריטי בזנזיבר מ- 1880 ועד 1887, וכיהן באופן רשמי כרופא וחוקר טבע של דר' ליווינגסטון במסעו השני.