אבולוציה

בין השנים 1835-1831 יצא דארווין כגיאולוג וחוקר טבע על סיפון אוניית המחקר "ביגל" למסעות מיפוי ואיסוף צמחים ובעלי חיים בחופי אמריקה הדרומית ובאיי האוקיינוס השקט. לאחר תצפיות במגוון המינים באיי הגלפגוס באזור קו המשווה ציין דארווין ביומנו כי התקרב אל "סוד הסודות" להופעה ראשונה של יצורים חדשים על פני כדור הארץ. התיאוריה שפיתח משמשת בסיס מקובל להבנת מגוון המינים בטבע, אך עוררה בזמנו את זעמם של חוקרי טבע ואנשי דת רבים.

היצורים החיים המצויים כיום בעולמנו הם פרי שרשרת שינויים גנטיים. מינים משתנים אך גם נעלמים, בעוד מנגנון הברירה הטבעית פועל עליהם. ההתבוננות בבעלי החיים מעמידה אותנו בנקודת זמן עכשווית ברצף האבולוציוני. דרך המסע בין בעלי החיים בספארי  אפשר להתחקות אחר התהליכים המשוערים שיצרו את מגוון המינים המוכרים לנו כיום. התפתחות אוכלי העשב בסוואנה האפריקנית והתאמתם לחיים בצל הסכנה, המגוון הגנטי הנמוך של הברדלסים, צווארה הארוך של הג'ירפה, אנלוגיה או הומולוגיה בין היען הננדו והאמו, חיות הכיס וזוחלים קדמונים. אלה ועוד יעמדו במרכז הסיור בנושא מרתק זה. הסיור מותאם לתלמידים בוגרים, למתעניינים או למתמחים במדעי הטבע.

מיון

ליצור קטגוריות, לחלק לקבוצות, לקטלג ולמיין – כל אלה נועדו לסדר ולארגן את החיים. כך אפשר למצוא את מה שמחפשים ולשייך את מי או מה שנראה יוצא דופן. את ממלכת החי בעולמנו חילקו החוקרים הסיסטמתיים לקבוצות: למערכות, למחלקות ועד רמת המינים ותת המינים. המיון הקלאסי נעזר בתכונותיהם הפנוטיפיות של בעלי החיים. החלוקה נעשתה על פי הדמיון והשוני במראה, בהתנהגות ובאורח החיים. שיטות מיון מתקדמות יותר נעזרות גם בבדיקות גנטיות ובהתפתחות העוברים המקבילה להתפתחות האבולוציונית של המין. מדענים בכל רחבי תבל, דוברי שלל שפות, נעזרים בשפה הלטינית, כשפה מקצועית אחת להגדרת מיני בעלי החיים (לא יישנו עוד צרותיהם של בנאי מגדל בבל!). בספארי נציגים של שלוש מחלקות: יונקים, עופות וזוחלים, ההבדלים ביניהן רבים: נוצות, פרווה וקשקשים, מטילי ביצים, משריצים ומולידי חיים. על פי מה נעשה המיון? ומה הם המאפיינים הבולטים לכל מחלקה? סיור בין הנציגים השונים שעושה קצת סדר בבלגן.