טמרין רעמתי מוזהב ראש

טמרין רעמתי מוזהב ראש

Golden Headed Lion Tamarin            Leontopithecus chrysomelas

מפת תפוצה עולמית  

תפוצה

מצויים רק בברזיל (מין אנדמי), בגלל פגיעה בבית גידולם, מוגבלים כיום רק לחלקה הדרומי של מדינת בהייה.

מחלקה: יונקים - Mammalia
סדרה: קופאים (פרימטים) - Primates
משפחה: מרמוסטיים - Callitrichidae

משקל: זכר 550 גר', נקבה 591 גר'

אורך הגוף: 20 -34 ס"מ
אורך הזנב: 32 -40 ס"מ

תוחלת חיים: 10 שנים

משך היריון: 125 - 132 ימים
גודל השגר: 2 משקל הולד: לפחות 10% ממשקל האם
גיל גמילה: 5 חודשים
בגרות מינית:  18- 24 חודשים

שעות פעילות: יום

סטטוס בטבע: בסכנת הכחדה (EN)

 מין זה משתתף בתוכנית רבייה אירופאית למינים נכחדים

מה זה EEP?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בית הגידול

ביער הטרופי בגבהים שבין 3 ל- 19 מטרים.

תאור פיזי

הגוף מכוסה בפרווה שחורה ברובו, עם רעמה זהובה. פרווה זהובה מופיעה גם בזנב, בידיים וברגליים. הזכרים והנקבות דומים מאוד.
לטמרין הרעמתי מוזהב הראש ניבים גדולים יחסית. בניגוד לקופים אחרים יש לו ציפורניים דמויות טפרים ולא שטוחות. הציפורניים מסייעות לו בתנועה ביער. הציפורניים שנמצאות בקצה האצבע (ולא עליה) מאפשרות אחיזה טובה יותר  בענפים דקים.   

התנהגות

חיים במשפחות של 2-8 פרטים (ממוצע 5 פרטים), אבל יוצרים קבוצות זמניות של עד 15-16 פרטים. קבוצה משפחתית כוללת זוג מתרבה וצאצאיהם הצעירים ביותר. אם ישנה עוד נקבה בוגרת בקבוצה היא אינה מתרבה. לא נעשו מחקרים הבודקים האם הצאצאים כולם מאב אחד או מיותר. הגיל הממוצע שבו פרטים עוזבים את הקבוצה הוא 27-38 חודשים. גם נקבות וגם זכרים עוזבים את הקבוצה על מנת להתרבות. לעיתים הם נשארים בקבוצה, זאת במקרה שאחד מתפקידי האב או האם מתפנים מסיבה כלשהי.

קבוצה יכולה להישאר באותו הרכב עד 5 שנים. קבוצות קטנות וחדשות מקבלות פרטים חדשים יותר בקלות מקבוצות וותיקות. בוגרים בני אותו גיל אגרסיביים מאוד אחד כלפי השני בגלל סיבות טריטוריאליות. כאשר קבוצה נפגשת עם קבוצה אחרת היא מפגינה התנהגות טריטוריאלית הכוללת קריאות, רדיפות וקרבות בין הפרטים.
הקבוצה ישנה ומתחילה את היום ביחד. יתכן מאוד כי מקומות שינה מהווים גורם מגביל להתרבותם וזאת בגלל שמספרם קובע את המרחק שהטרמינים  צריכים לעבור ביום אחד
על מנת למצוא מזון ולחזור למחסה. 
הם משתמשים תקשורת קולית, וויזואלית וכימית. תקשורת וויזואלית אינה רלוונטית ביער הצפוף למרחקים ארוכים, אלא רק למרחקים קצרים מאוד. היא כוללת תנוחות גוף והבעות פנים כמו חריצות לשון, הליכה בגב מקושת, הצלפת זנב, הפניית העכוז וסמירת הפרווה. 
שריקות מושמעות
כאשר הטמרין הרעמי מוזהב הראש מתרחק מהקבוצה ונשאר לבדו, ואילו נקישות משומעות כאשר הוא משחר למזון. קולות ארוכים מעידים על סכנה, ויללות מושמעות כאשר שני פרטים מתקשרים ביניהם.
בין החברים בקבוצה מתקיימים מגעים צמודים וסירוק הדדי, נקבות בוגרות עוסקות יותר זמן בסירוק זכרים מאשר הזכרים מסרקים אותן. עובדה זו יכולה לרמז על
דומיננטיות של הזכרים על הנקבות בקבוצה. צעירים מרבים לסרוק גורים ומגלים בהם עניין רב. הם גם יסרקו את האמא בכדי לזכות בקרבה לגורים.
לזכרים וגם לנקבות יש בלוטות הפרשת ריח בחזה ואזורים הגניטאליים המפרישות כימיקלים המעידים על מצבו של הפרט, על מצבו הרבייתי ועל סימון טריטוריאלי.

מזון

אוכלים בעיקר פירות (70% ובעיקר בבוקר), חרקים צוף ושרף. הם ניזונים גם מחסרי חוליות כמו עכבישים וחלזונות. יש גם עדויות על טריפה של לטאות, ביצים ואפילו ציפורים קטנות. הם משחרים למזון בגובה שבין 13 ל- 19 מ' בצמרות העצים, זה כנראה קשור להימצאותם של צמחים טפילים על העצים ממשפחת הברומליים (אננס שייך למשפחה זו) שמהווים מיקרו-בית גידול למזונם. אצבעותיהם הארוכות והזריזות מאפשרות להם לחפש חרקים וחסרי חוליות שונים בחריצים בגזעי העצים ובינות לענפים ועלים סבוכים וכן לטפל בחרקים ביעילות.  
בגלל העדר עונת יובש המזון מצוי בשפע כל השנה ולכן אין התמחות מיוחדת כמו לטמרינים אחרים שנאלצים להסתפק בעונות היבשות כמעט בשרף בלבד.

רביה

זוג אחד בקבוצה מתרבה. ההרכב הגנטי של הצאצאים לא נחקר, כך שלא ידוע האם יש זיווגים מחוץ לזוג. במקרה שנקבה אחרת בקבוצה ממליטה בדרך כלל הגורים נולדים מתים, או שהם מותקפים למוות כל ידי הנקבה השלטת. 
עם ההגעה לבגרות מינית הנקבה מתחילה במחזור ייחום של פעם בשבועיים או שלושה. אין סימנים חיצוניים לייחום ולכן נקבות מיוחמות מושכות את תשומת לב הזכר על ידי הפניית העכוז כלפיו והרמת הזנב מעט. הזכר מגיב ברחרוח ובבחינת עכוזה של הנקבה.

לאחר ההמלטה שבה נולדים בדרך כלל תאומים, כל חברי הקבוצה לוקחים חלק בטיפול בצאצאים, בנשיאתם, ובהאכלתם מאוחר יותר באוכל מוצק. בשני הימים הראשונים רק האם נושאת את הגורים, כאשר היא מונעת מכל חברי הקבוצה האחרים להתקרב אליהם. ביום השלישי האם תרשה לאב לשאת את הגורים ומהיום החמישי גם עוזרים אחרים לוקחים חלק. לאחר ארבעה שבועות הם מבלים כבר 15% מהזמן לבדם (לא על גבו של מישהו) כאשר בוגר נמצא קרוב אליהם ליתר ביטחון. בגיל 7 שבועות הם מבלים 20% מהזמן ללא נשיאה ובגיל 10 שבועות הם נישאים רק 50% מהזמן.
עד גיל 4 שבועות הגורים רק יונקים. בשבוע החמישי חברי הקבוצה מתחילים לחלוק את מזונם עם הגורים. שיא ההאכלה על ידי הבוגרים הוא בגיל 12 שבועות עד שבגיל 5 חודשים הם ניזונים לגמרי בעצמם. הבוגרים חולקים עם הגורים בעיקר מזון עשיר בשומנים וחלבונים כמו למשל חרקים.

האוכלוסייה בטבע

האיום הגדול ביותר על שרידותו של הטמרין הרעמי מוזהב הראש הוא הרס בית גידולו. בית הגידול שנותר מכיל יערות מקוטעים מאוד (בשל מטעי קקאו), וגודלו כ- 19,000 קמ"ר, ובתוכו רק שתי שמורות מוגנות. שיטת גידול מיוחדת של מטעי קקאו שבה שתילי הקקאו הזקוקים לצל ננטעים בינות לעצים אחרים מספקת בית גידול חלופי לטמרינים. הטמרין הרעמתי מוזהב הראש מוגדר באפנדיקס 1 על ידי CITES, והמסחר בהם נאסר משנת 1975. למרות זאת, מספר הטמרינים ממין זה הלך ופחת באופן דרסטי השנים האחרונות. האוכלוסייה בשמורת הטבע Una (שהוקמה בשנת 1980) מונה, נכון לשנת 2000, כ- 450 פרטים בלבד! נעשים מאמצים לרכוש אדמות נוספות סביב השמורה על מנת להגדיל את שטחה. 
צייד ולכידה בלתי חוקית של פרטים חיים, לשימוש במעבדות ולמסחר כחיות מחמד מאיימים גם הם על המין. בשנות ה- 80 המוקדמות מספרים גדולים של טמרינים נתפסו והוברחו אל מחוץ לברזיל למדינות כמו בלגיה, צרפת ויפן, על מנת לספק את הביקוש הגדול לחיות מחמד אקזוטיות. בשנת 1986 הרשות לשמירת הטבע הברזילאית הקימה גרעין רבייה בשבי מפרטים שהוחרמו. קבוצות של פרטים מוחרמים הוקמו גם באירופה ביפן ובארה"ב. הביקוש לטמרינים עדיין קיים אך במימדים קטנים הרבה יותר.
האוכלוסייה הקטנה חשופה לסכנות בשל גודלה, הכוללות ניוון בשל רבית קרובים, סחף גנטי, חוסר בשונות גנטית ושיעור ילודה נמוך.   
קיימים כמה פרויקטים לשימור המין. שמורת הטבע Una בברזיל היא אזור של 11,000 הקטרים שהוקצו לשימור המין. אולם, מחקרים הראו כי שטח זה אינו גדול מספיק בכדי לאפשר התאוששות המין.
ארה"ב בשיתוף פעולה עם ארגון שמירת טבע בינלאומי וארגונים ברזילאים מקומיים מפעילה תוכנית שימור הפועלת מ- 1979. למרות הפרויקט האוכלוסייה עדיין נמצאת בירידה. פרויקט נוסף של מרכז ריו דה ז'נירו לפרימטים מחזיק גרעין רביה בשבי. הקבוצה קטנה ומכילה רק 25 פרטים. 
בתחילת שנות ה- 90, החלה תוכנית חינוך סביבתי לבעלי קרקעות שהתמקדה בחינוך הקהילה המקומית על חשיבות שימור היערות. פעילויות שימור החלו כולל חקלאות ברת קיימא שמתמקדת בשימור היערות ובית גידולו של הטמרין הרעמית מוזהב הראש. בתוכנית מעורבים תלמידים, חוואים, ציידים ושומרי יערות והיא התמקדה בזכויות על רכוש ושימוש בקרקע וכן על פיתוח פעילות כלכלית אלטרנטיבית ברת קיימא, כמו תיירות אקולוגית. 

הידעת?
 

 

 

 










עוד בנושא

  • רק 1-5% מהיער המקורי של ברזיל עדיין עומד על קנו ללא הפרעה!
  • מספר פרטי הטמרין הרעמתי מוזהב ראש בברזיל גדול ממספרם של כל יתר שלושת מיני הטמרינים האחרים ביחד.  כל הטמרינים ביחד מוערכים בין 6000 ל- 15,000.
  • ציפורים כמו ה- White-fronted nunbird מנצלות את היכולת הטובה של הטמרין לצוד חרקים ועוקבות אחריו כאשר הוא צד. הן צדות חרקים ופרורי רגליים שנמלטים בשעה שהוא מטריד את מנוחתם. 
     

 

pornolar rokettube mobil porno porn sniper