לקראת ביקורך
פרח מהקן
לפני ימים אחדים, התפרסמה הידיעה המרה שכל שומר וחובב טבע מקווה שלא לשמוע לעולם: תשעה נשרים מתים נמצאו סביב פגר של עז בנגב.
הנסיבות, שנחקרות כעת, מעלות חשד כבד להרעלה מכוונת. הרעל היה כל כך חזק שהנשרים שאכלו לשובע מהפגר המורעל אפילו לא הספיקו להתרומם משם ולעוף למקום אחר. לפחות כך זה נראה בשטח.
לצערנו אנחנו כבר מכירים את התרחישים האלו היטב. לרוב מדובר באדם שהחליט לנסות ולהיפטר מטורפים כמו זאבים או תנים, והתוצאה עגומה במיוחד. תשעה נשרים מתים ועוד 3 שנמצאו מתים כמה ימים לאחר מכן.
אוכלוסיית הנשרים בארץ אינה בת קיימא בפני עצמה. היא שורדת, רק בזכות תמיכה מהרבה כיוונים, תחת הניהול של רשות הטבע והגנים. התמיכה כוללת בראש ובראשונה סימון הנשרים בטבעות ובתגי כנף ומעקב צמוד אחריהם בעזרת משדרי GPS. כך ניתן לאתר נשרים שנראה שאינם זזים זמן רב מדי. במקרים כאלו מזעיקים פקח למקום לבדוק מה מתרחש. במקרה הטוב הוא מוצא נשר פגוע ומחיש אותו לטיפול בבית החולים לחיות בר שבספארי. במקרה המזעזע ושובר הלב- הוא נתקל במחזה כמו אתמול.
פקחים ומתנדבים שומרים על קינוני נשרים ממרחק בטוח ולא מפריע מפני הפרעות ומפגעים שונים. ברחבי הארץ פזורות מספר גדול של תחנות האכלה שבהן מונחים פגרים עסיסיים ובטוחים למאכל לנשרים ולשאר אוכלי הנבלות.
ספירת הנשרים ממש מהזמן האחרון מעלה שיש בישראל כ- 180 נשרים בלבד. לא פלא שהנשר מוגדר בישראל כ"בסכנת הכחדה חמורה".
חישוב פשוט ועגום עד מאוד מראה שאתמול איבדנו 5% מאוכלוסיית הנשרים בישראל. צעד גדול אחורנית בשימור הנשרים בישראל. כל כך מקומם ועצוב אבל אנו לא מרימים ידיים ויחד עם שאר השותפים בשימור הנשרים בארץ נמשיך במלוא המרץ לשמור על המין הנפלא הזה.
כבר יותר מ-20 שנה שהספארי וגן החיות התנ"כי לוקחים חלק בפרויקט רביית הנשרים בישראל.
איך זה עובד?
בספארי נמצא זוג נשרים, קוסטה הזכר ודונקי הנקבה (קיצור של דון קישוט)
בכל שנה לאחר תקופת החיזור דונקי מטילה ביצה. יום לאחר מכן הביצה נלקחת ממנה בזהירות ומועברת על ידי יגאל מילר האחראי מטעם רשות הטבע והגנים על רביית הדורסים, לגן החיות התנ"כי.
שם הביצה מוכנסת למדגרה ונשארת בה קצת יותר מ-50 יום עד לבקיעה.
בינתיים בקן הנשרים אחרי ההלם הראשוני מהיעלמות הביצה, השניים לא מבזבזים זמן וממהרים להטיל ביצה נוספת.
ההטלה הזו נקראת הטלת מילואים והיא מתרחשת גם בטבע במידה והביצה נפלה מהקן או נטרפה.
בגרעין הרבייה של הנשרים נהוג לקחת גם את ביצת המילואים כדי להגדיל גם את סיכויי הבקיעה שלה.
בזמן ששתי הביצים נמצאות במדגרה, המטפלים מניחים בקן של קוסטה ודונקי ביצה מגבס. השניים חושבים שזו ביצתם ודוגרים עליה באדיקות.
ביום שהגוזל שלהם בוקע במדגרה, ממהר יגאל מילר להגיע לספארי ואחד המטפלים עולה אל הקן ובזהירות מרחיק את זוג הנשרים ומחליף את ביצת הגבס בגוזל.
ההורים חוזרים אל הקן כמה שניות לאחר מכן ומגלים בהתרגשות שבזמן הקצר שנעדרו הגוזל שלהם הגיח לאוויר העולם.
הם מיד נרתמים למלאכת הטיפול ועושים זאת במסירות.
במידה וגם מהביצה השנייה שבמדגרה בוקע גוזל, מעבירים אותו לזוג הורים שמביצתם לא בקע גוזל, או לחילופין אם אין הורים כאלה, המטפלים בגן החיות התנ"כי מגדלים אותו באמצעות פוחלץ של נשר כדי לשמר את ההתנהגות הטבעית שלו עד כמה שניתן.
כך למעשה נעשים מאמצים להכפיל את מספר הגוזלים של הנשרים מדי שנה. זה כמובן מצליח רק באופן חלקי, לא כל הביצים פוריות.
כל כך הרבה השקעה, כל כך הרבה עבודה ומתח ובסוף במחי הרעלה אחת יורדות שנים רבות כל כך לטמיון. כאב לב בל יתואר.
לפני כ 5 חודשים הגיע הגוזל האחרון שבקע בעונה זו בירושלים אל ההורים המסורים בספארי אך הפעם, נראה שהאם דונקי , שכבר אינה צעירה , קצת מתקשה בטיפול בו כבגוזלי עבר וכל ירידה שלה מהקן נתקלה בקושי לעלות בחזרה. בפעם הראשונה שלא הצליחה להגיע בחזרה אל הקן היא נזקקה לעזרת המטפלים שהגיעו במיוחד באחד מימי השבת כדי לסייע לה לחזור אל הקן. בפעם הבאה שהיא ירדה והתקשתה לעלות בחזרה אל הקן, המטפלים לא התערבו ורק ווידאו כי האב מספק את המזון בכמות ובתדירות הרצויים.
לשמחתנו, על אף הקשיים דונקי וקוסטה עמדו במשימה, כעבור 140 ימים כשהגוזל הפך לפרחון ויצא מהקן, יגאל מילר אסף אותו והעביר אותו לחי בר בכרמל כדי שיכיר נשרים צעירים כמותו וילמד אט אט להשתלב בטבע. כשיהיה בן שלוש הוא יפרוש כנפיים ויצא מהמתחם.