בעלי חיים ושימור

רכישת כרטיסי כניסה לספארי

הרשמו לקבלת עדכונים מהספארי:

תודה שנרשמת!

כיצד נעזור לחיות הבר הישראליות?

נתקלתם בעופר רובץ על הקרקע? מה לעשות – ויותר חשוב – מה לא לעשות

האביב בארצנו מביא איתו פריחה, התחלות חדשות ושפע של גוזלים וגורים! אחד המינים שמתרבים עתה שמזוהים מאוד עם ארצנו הוא הצבי. לא סתם מכנים אותה "ארץ הצבי".
בשיטוט בישראל ניתן לפגוש בשני מינים של צבאים: האחד, צבי ארצישראלי,
(Gazella gazella gazella) המצוי באזורים הים-תיכוניים של הארץ, כשבחלקיה המדבריים של הארץ נפוץ מין שני - צבי הנגב (Gazella dorcas).

שני מיני הצבאים בארץ נמצאים בסכנת הכחדה. האוכלוסיות הקטנות נמצאות בסיכון בגלל צמצום וקיטוע של השטחים הטבעיים - בתי גידולם. זה נובע בעיקר מבנייה ועיבוד של שטחים פתוחים וסלילת כבישים שמייצרים מחסומים מלאכותיים להגירה של פרטים בין אוכלוסיות. דריסות, צייד בלתי חוקי ואיסוף עופרים מהטבע גם הם מהווים סיכון.

בחודשי האביב הצביות ממליטות עופר אחד בשגר. העופר נולד עם עיניים פקוחות והוא יכול לעמוד זמן קצר אחרי היוולדו. האם מלקקת את העופר, ואוכלת את השליה והקרומים העוטפים את העופר.
אם הייתם מספיק בני מזל לראות צבייה מלווה בעופר קטן, אתם יכולים להיות בטוחים שהעופר שראיתם הוא בן חודש וחצי או יותר. בשבועות חייו הראשונים העופר לא הולך אחרי אימו אלא נשאר חבוי בסבך צמחים ומחכה לה בסבלנות.

האם מניקה את העופר מספר פעמים ביום למשך דקות ספורות בלבד ובשאר הזמן היא נמצאת בקרבת מקום ומבלה באכילה. היא יכולה להיות במרחק של כמה עשרות ולעתים אף כמה מאות מטרים. זוהי אסטרטגיה להימנעות מטריפה - כשהעופר לא זז, ואימו לא מבלה איתו הרבה זמן ולא מסגירה את מיקומו, יהיה קשה לטורף למצוא אותו.

עופר רך בימים שאמא "אמרה" לו לשבת ולחכות לה בשקט, לא יברח כשמתקרב אליו טורף - או, לצורך העניין, אדם. ההיפך, הוא קופא במקומו, מרכין ראשו לקרקע ומקווה להיות "דני דין". רק בגיל חמישה או שישה שבועות, כשמזון צמחי הופך למרכיב חשוב בתזונתו, הוא מתחיל להתלוות לאמא כל היום.

אנשים שמטיילים בשטח ונתקלים בעופרים רכים חושבים בטעות שהעופר נטוש או במצוקה, ויש צורך לעזור לו. אבל כפי שכבר בטח הבנתם, זה ממש לא המצב.
זכרו, העובדה שהתקרבתם לעופר קטן כזה והוא נשאר לשבת במקומו אינה מעידה על מצוקה. אבל ללא ספק התקרבותכם מלחיצה מאוד את העופר הקטן. מבחינתו הגיע טורף מפחיד מאוד, וללא ספק אם האם נמצאת בסביבה ורואה אתכם גם היא לחוצה מאד עכשיו.

מה כן לעשות כשנתקלים בעופר קטן רובץ על הקרקע?
פשוט מאוד- להתרחק בשקט מהמקום כמה שיותר מהר. השארות בקרבת מקום עלולה למנוע מהאמא לחזור ולהניק את העופר, מה שעלול לגרום להתייבשותו ולסכן את חייו.

למרבה הצער, אנשים טובים עם כוונות טובות מביאים בכל שנה עופרים רכים לבית החולים לחיות בר כי הם חושבים שננטשו, או שאימם נטרפה או נדרסה. ברובם המוחלט של המקרים זה לא נכון, והעופרים נלקחים מאימם ומהטבע שלא לצורך.

בית החולים לחיות בר עושה מאמצים גדולים מאוד לגדל את העופרים המגיעים אליו בצורה כזו שתאפשר השבתם לטבע, אבל כמובן שזה מוריד מאוד את סיכויי ההישרדות שלהם. כי מה לעשות - אין כמו אמא! וחיית בר אמורה לגדול ללא כל מגע יד אדם. להיפך, היא אמורה לראות באדם גורם מפחיד ומרתיע ולנסות להתרחק ממנו כמה שאפשר.

אם בכל זאת אתם חושבים שיש סיבה לדאגה, התקשרו למוקד רשות הטבע והגנים בטלפון 3639*

כתבה קרן אור, זואולוגית הספארי, בשיתוף עם רוני אליאס, מטפלת ראשית בבית החולים לחיות בר.