בעלי חיים ושימור
נֶשֶׁר מִקְרָאִי
Griffon Vulture
Gyps fulvus
נֶשֶׁר מִקְרָאִי
Griffon Vulture
Gyps fulvus
תעודת זהות
- מחלקה
- עופות ■ Aves
- סדרה
- דורסי-יום ■ Accipitriformes
- משפחה
- ניציים ■ Accipitridae
- תוחלת חיים
- עד 40 שנה
- מבנה חברתי
- חברתי בקינון, משוטט לבד
- זמן דגירה
- 55 יום
- גודל תטולה
- גוזל אחד
- פריחה מהקן
- 3 חודשים
- מחלקה
- עופות ■ Aves
- סדרה
- דורסי-יום ■ Accipitriformes
- משפחה
- ניציים ■ Accipitridae
- תוחלת חיים
- עד 40 שנה
- מבנה חברתי
- חברתי בקינון, משוטט לבד
- זמן דגירה
- 55 יום
- גודל תטולה
- גוזל אחד
- פריחה מהקן
- 3 חודשים
הידעת?
בשנת 2017 הוגדר מחדש מצבו של הנשר בישראל והוא הוגדר "בסכנת הכחדה חמורה".
מפת תפוצה
היכן תפגשו אותי בספארי?
בחצר מספר 44 בגן החיות באיזור הוורוד
לצפייה במפהמין זה משתתף בתוכנית רביה אירופאית למינים נכחדים
תפוצה
תפוצה
לנשר תפוצה רחבה בעולם הישן, מחצי האי האיברי במערב, דרך דרום אפריקה ועד להודו במזרח וגם בצפון אפריקה. לפעמים אוכלוסיות אירופאיות נודדות לאפריקה וחצי האי ערב בחורף.
בישראל הנשר הוא עוף יציב (שאינו נודד), אך הוא משוטט על פני אזורים נרחבים ויכול להגיע לאזור הבלקן, יוון, וגם לירדן וחצי האי ערב.
בית גידול
בית גידול
מאכלס מגוון גדול של בתי גידול.
תיאור פיזי
תיאור פיזי
הנשר הוא דורס-יום גדול. מבנה גופו נגזר מעצם היותו אוכל-נבלות (ומחוסר הצורך בדריסת הטרף כמו דורסי יום אחרים). מקורו גדול וחזק, צווארו ארוך וקירח והוא יכול להכניסו עמוק לתוך הפגר. מכיוון והנשר לא באמת דורס את טרפו, הוא לא זקוק לרגליים חזקות במיוחד ולכפות רגליים עוצמתיות עם טפרים גדולים (כמו העיטים למשל), על כן טפריו קהים וקצרים.
התמחותו של הנשר הוא בדאייה ופחות בתמרון כמו עופות דורסים שעטים על טרפם. הוא דואה על טרמיקות של אוויר חם כמעט מבלי להזיז את כנפיו, בצורה מאוד חסכונית באנרגיה. הוא יכול לדאות כך למרחקים גדולים מאוד.
כשהוא עומד, הנשר נראה חום/אפור ורק הראש והצוואר לבנים. בתעופה רואים את הניגוד שבין הצבע הבהיר של הגוף, של סוככות הכנפיים והזנב, לבין אברות הכנף והזנב הכהות (גם ממבט מלמעלה וגם מלמטה).
אצבעות הכנף ארוכות, בולטות ומצביעות כלפי מעלה.
רבייה
רבייה
זוג נשרים נשאר ביחד שנים רבות, ומקנן פעם בשנה, לרוב באותו מקום.
החיזור מתחיל בדצמבר/ינואר במעופים זה לצד זה- כנף אל כנף. הנשר מקנן על מצוקים. הזוג לא משקיע בבניית הקן, והוא בסך הכל בנוי מכמה ענפים וקצת ריפוד. ניתן לזהות קינים בזכות המצוק המלוכלך בלשלשת הלבנה.
כל זוג מטיל ביצה אחת. במקרה שהביצה נחמסת, או מתגלגת מהקן ונעלמת, הם מטילים ביצת מילואים. את העניין מנצלים שומרי הטבע על מנת להגדיל את האוכלוסייה. שני ההורים דוגרים על הביצה ושניהם מטפלים בגוזל. הטיפול בגוזל ארוך מאוד, לכן קצב הגידול של האוכלוסייה מאוד נמוך- ולכל פגיעה באוכלוסייה יש השפעה קריטית.
הטיפול בגוזל נמשך במשך כשנה. ההורים מקיאים מהזפק עבור הגוזל מזון שהם אכלו. לאחר 3 חודשים הוא מתחיל לפרוח מהקן.
התנהגות
התנהגות
הנשר הוא עוף חברתי המקנן במושבות על צוקים, אך הוא משוטט לבד ומתרבה בזוגות מונוגמיים.
הוא עוף יציב אך יכול להתרחק גם מאות קילומטרים מהקן על מנת לחפש מזון.
הנשר אוהב מזג אוויר חם. בימי גשם הוא נשאר במצוק ומתחבא. בימים חמים הם מחכים שאוויר יהיה חמים ואז נוסקים לאוויר.
מזון
מזון
הנשר ניזון מפגרים. קיבתו חומצית במיוחד ומיצי הקיבה יכולים לנטרל רעלנים ולהרוג חיידקים וגורמי מחלות שנמצאים בפגרים, כמו למשל חיידק האבולה. הנשר סורק בתעופה את השטח וכאשר הוא מצליח לאתר טרף מגבהים מאוד מרשימים של עד 7 ק"מ הוא גולש אליו. הוא מסתכל גם על התגודדות של עופות אחרים כרמז להמצאות פגר. הנשרים גם מבחינים בנשרים אחרים שצוללים לקרקע ועוקבים אחריהם.
משאיתר פגר, הוא מתקרב אליו בדילוגים מגושמים. לפעמים לוקח לו הרבה זמן להתקרב. האכילה היא לפי סדר היררכי. נשרים צעירים צריכים להתאזר בסבלנות ויש להם גישה לפגר רק אחרי הנשרים הבוגרים. לעיתים העניין מלווה בריבים עם צרחות והמולה צורמנית.
הנשר מסוגל לאכול יותר מק"ג אחד בארוחה, או עד 20% ממשקלו. אז ניתן לראות את הזפק שלו מלא באוכל. כשהוא עמוס כל כך הוא יכול לעמוד ליד הפגר זמן רב כי הוא מתקשה להתרומם ולעוף.
מה קורה בטבע?
מה קורה בטבע?
הנשר נפגע קשה באירופה ובמזרח התיכון במהלך המאות ה- 19 וה- 20, כתוצאה מציד, רדיפות והרעלות משניות - מרעלים שפוזרו כנגד טורפים שפגעו בגידול בקר וצאן. במהלך העשורים האחרונים ניכרת התאוששות של האוכלוסייה באירופה כתוצאה ממאמצי השבה ואישוש (לדוגמה בצרפת ובאיטליה).
מכיוון ואזור התפוצה של הנשר גדול במיוחד הוא לא עומד בקריטריונים להיות מוגדר כ"עתידו בסכנה". כמו כן, נראה שהאוכלוסייה העולם הולכת וגדלה, וכעת היא גדולה מספיק כדי להחשב "לא בסיכון".
האוכלוסיה באירופה מוערכת בכ-33,000 זוגות. אירופה מהווה כ- 10% מאזור התפוצה, לכן ההערכה העולמית עומדת על משהו כמו 660,000 נשרים בוגרים.
תוכניות תמיכה בנשרים על ידי האכלה וסיפוק פגרים של חיות משק, שמירה על אזורים מוגנים, והשבה לטבע של פרטים עזרה לאושש אוכלוסיות בהצלחה במקומות שונים באזור התפוצה.
הנשרים מאוד פגיעים כשמדובר בניצול אנרגיות רוח על ידי טורבינות. גם התחשמלות היא סיכון משמעותי. עוף גדול שפורש כנפיו בעומדו על עמוד חשמל הוא נוגע לפעמים בטעות בשני חוטים, סוגר מעגל ומתחשמל. לשם כך מותקנים מגינים על עמודי חשמל.
שימוש בחומרים וטרינרים כמו תרופות אנטי-דלקתיות שניתנות לבקר מסכנן נשרים. החומרים האלו הורגים נשרים. באסיה, בהודו למשל יש שימוש בדיקלופנק.
בישראל:
עד לתחילת המאה העשרים חיו בישראל אלפי נשרים. הכומר האנגלי הנרי בייקר טריסטראם, שביקר בארץ במאה ה- 19, מעיד שקשה היה להתבונן בשמי הארץ בכל אחד מאזוריה מבלי לראות נשר. כך תיאר בספרו "מסע בארץ הקודש" את נחל עמוד: "זהו גיא צר, בין מתלולי אבן גיר גבוהים... בצוקים פעורות מערות בגבהים שונים, הרחק מכף רגלו של אדם, ובהן מוצאים מקלט בטוח מאות נשרים, פרסים אחדים, בזי צוקים ומיני עיט אחדים".
החל משנות השלושים והארבעים של המאה העשרים החלו הנשרים להתמעט בגלל שילוב של מספר סיבות: שיפור הרמה הווטרינרית והסניטציה הביא לצמצום במספר הפגרים. מאוחר יותר, עם הקמת רשת תשתיות החשמל, נפגעו נשרים רבים מהתחשמלות והתנגשות בכבלי מתח.
בכל שנה מקיימים ברשות הטבע והגנים ספירת נשרים. בשנת 2017 מספר הנשרים בארץ נאמד ב- 180 פרטים, זאת בהשוואה ל- 460 ב- 2003. רוב הנשרים (66%) נמצאים בדרומה של הארץ. נשרים נוספים יש בגולן, והאוכלוסייה בכרמל הולכת וגלדה.
בעשרות השנים האחרונות הנשרים נפגעו מאוד מהרעלות, רק בשנת 2016 מתו כ- 20 נשרים כתוצאה מהרעלות.
רשות הטבע והגנים הבינה כבר מזמן שללא התגייסות רצינית לעזרה, לאוכלוסיית הנשרים בישראל - אין עתיד. לכן, ננקטים מגוון צעדים, חלקם דרסטיים על מנת לשקם את האוכלוסייה ולשמור על חיוניותה.
ברחבי הארץ פזורות כ- 30 תחנות האכלה לנשרים. בהן מוגשים פגרים בטוחים לאכילה. מאמצים גדולים נעשים על ידי גן החיות התנ"כי בירושלים, הספארי ורמת הנדיב המשקיעים רבות בגידול נשרים ורבייתם.
גרעין הרביה הישראלי:
העובדה כי הנשרים יכולים להטיל ביצת מילואים מנוצלת על ידי רשות הטבע והגנים להגדלת אוכלוסיית הנשרים - בצעד דרסטי, "חומסים" אנשי הרשות את הביצה הראשונה מקינהם של הנשרים המקננים בטבע וגם מאלו המקננים בגני החיות, ומעבירים אותה להדגרה מלאכותית במדגרה בגן החיות התנ"כי. גם ביצת המילואים נלקחת, על מנת להגדיל את סיכויי הבקיעה, ובמקומה ניתנת לנשרים ביצת דמה מגבס. הנשרים ממשיכים לדגור על ביצת הדמה בלא חשד. עם בקיעת הגוזלים במדגרה, מוכנס הגוזל אל הקן ומתקבל בהתרגשות על ידי שני הוריו שמיד מתחילים לטפל בו במסירות רבה יחדיו.
לפי שיטה זו, למחצית מהגוזלים לא יהיו הורים מאמצים. הם מגודלים בשיטת גידול שמונעת החתמתם על בני אדם. את המזון מגישה להם בובת ראש נשר, והם אינם נחשפים לבני אדם בכלל. כשהם מתבגרים מעט הם חיים בכלובי אקלום קרובים לנשרים בוגרים, ובגיל 3 חודשים בערך כשהם כבר מתחילים לאמן את הכנפיים לתעופה, מובאים הנשרים שגודלו בגני חיות ובחי בר כרמל לכלוב אקלום גדול בחי בר כרמל, או בגמלא - שם, הם יבלו שלוש שנים עד שישוחררו אל הטבע הישראלי. כל נשר מטובע בטבעות סימון מיוחדות על רגליו ולכנפו מחובר תג הנושא מספר. לחלק מהנשרים אף מוצמד משדר GPS המאפשר לעקוב אחרי תנועתם.
ב 2016 אף יובאו ממדינות כמו ספרד וקפריסין כ- 30 נשרים שיהוו תגבור משמעותי לגרעין הרביה הקיים.
רשות הטבע והגנים וגני החיות בארץ נחושים שלא להרים ידיים ולפעול לכך שנוכל לראות נשרים בשמי ארצנו עוד שנים רבות. המאמצים הרבים נושאים פרי. בשנים האחרונות שבו הנשרים לקנן בכרמל, לאחר שהביצה האחרונה הוטלה בכרמל בשנת 1952.
בספארי
בספארי
נכון ל-2024 בספארי חיים זוג נשרים בשם דונקי וקוסטה המטילים בכל שנה 2 ביצים ומגדלים גוזל אחד שמשוחרר לטבע אחרי תהליך אקלום.
