פִּיל אַסְיָאנִי

תפוצה

היסטורית לפיל האסיאני היתה תפוצה רחבה מאוד בחלקים גדולים של אסיה. הוא הגיע מערבה עד מה שהיום עיראק, צפונה עד לנהר היאנגצה בסין, ודרך תת היבשת ההודית מזרחה כולל איי סרי-לנקה וסומטרה.
היום, אזור התפוצה הוא רק 5% ממה שהיה בעבר. הוא כולל אזורים לא רצופים בתת היבשת ההודית ובדרום מזרח אסיה.

בית גידול

חיים במגוון בתי גידול באזור הטרופי, כולל ערבות עשב, יערות עד טרופיים, יערות נשירים וחורשים. חיים ברום של מפני הים ועד 3000 מטרים.

תיאור פיזי

עורם האפור מכוסה בשיער. בבגרותם השיערות מאוד דלילות, אבל לגורים יש שיער עבה, כהה וצפוף. הזכרים גדולים הרבה יותר מהנקבות ויש להם
חטים, בעוד שלנקבות בוגרות אין חטים. הפילים האסיאניים קטנים יותר מהפילים האפריקנים.
החדק הוא למעשה איחוי של האף והשפה העליונה. הוא שרירי מאוד והוא משמש: לנשימה, לשתיה, לאכילה, להרחה, כשנורקל, להתאבקות, לתקשורת, למגע, למישוש, לאחיזה ולמשיכה. לא נראה שיש איבר אחר בעולם החי שמשמש לכל כך הרבה מטרות. פילים נולדים כשהם אינם יודעים כיצד להשתמש בחדק ולומדים זאת עם הזמן. זה יכול להיות מצחיק מאוד, הם עלולים אפילו לדרוך עליו ולמעוד. בחדק ישנם 50,000 שרירים בשש קבוצות (בהשוואה ל 639 שרירים בגופו של אדם). כמובן שאין בו עצמות כלל.
כשפיל נולד אין לו חטים, אבל יש לו "שיני חלב" חותכות, שאותן הוא יאבד בערך גיל שנתיים. חותכות החלב האלו מוחלפות אחרי כשנה בשיניים חותכות שבסופו של דבר יצרו את החטים.
השיניים הטוחנות של פיל בוגר מכוסות ברכסים לעיבוד המזון. יש לו שישה סטים שיניים טוחנות שצומחות ונעות לקדמת הפה כמו על סרט נע. במשך חייו של הפיל השיניים נשחקות, נופלות ומוחלפות בשן אחרת. כל סט של שיניים שורד תקופה ארוכה יותר מקודמו. הסט האחרון מגיע בערך בגיל 30. כאשר הסט השישי של השיניים נשחק, אין יותר שיניים להחלפה והפיל לא יכול לעבד את המזון בצורה יעילה, מה שבסופו של דבר יביא גם למותו. בספארי אנחנו טוחנים את החציר שאנחנו מגישים למותק כי נותרו לו רק שתי שיניים עליונות בלבד.

רבייה

הזכרים מתחרים זה עם זה על הנקבות, כך שלא כל הזכרים הבוגרים מינית מצליחים באמת להתרבות. מחזור הייחום של הפילות אורך 14-16 שבועות, והנקבות מיוחמות במשך 3-7 ימים. הפילות מסמנות לזכרים בתקשורת קולית, ויזואלית וכימית שהן מיוחמות. זכרים במסת' (musth) באים ומזדווגים עם הנקבות. מכיוון הנקבה חייבת לשתף פעולה על מנת שההזדווגות תצא לפועל, היא גם יכולה לבחור את הזכר שנראה לה הכי "שווה".
זכרים בזמן המסת' תוקפניים כלפי זכרים אחרים ומתעניינים יותר בסקס. בזמן המסת' הבלוטות הטמפורליות (משני צדי הרקה) והאשכים מוגדלים. בלוטות הרקה מפרישות חומר ריחני מאוד, והזכר מורח אותו על גופו. רמות ההורמון טסטוסטרון גבוהות מאוד. זכרים רבים אחד עם השני על הנקבות. הזכרים שבמסת' מנצחים לרוב את אלה שלא. על מנת לעמוד בדרישות האנרגטיות הגבוהות של המסת' הזכרים צריכים לאכול יותר מזון. המסת' בזכרים צעירים לא מספיק אינטנסיבי והם לא מצליחים להתרבות לרוב עד גיל 20. אין עונתיות בזמן הופעת המסת' והוא מופיע פעם בשנה. נקבות יכולות לזהות זכרים במסת' והן מעדיפות אותם.
נקבות ממליטות פעם ב 4-5 שנים. הייחום לא מופיע בשנתיים הראשונות לאחר ההמלטה בהן הנקבה מניקה, פלוס עוד שנתיים וקצת של היריון והגענו ל 4-5 שנים.
אין עונתיות ברבייה, אבל היא גוברת בעונה הגשומה, בה גם יש יותר מזון.
רק הנקבות מטפלות בגורים. הנקבות, לרוב קרובות משפחה, עוזרות אחת לשנייה עם הגורים. האימהות שומרות את הגורים קרוב מאוד אליהן, והם ימצאו לרוב במרכזה של הקבוצה, להגנה מפני טורפים. הן מניקות אותם לעיתים קרובות כשהם ממש קטנים. כשגור במצוקה הוא קורא קריאות מצוקה, אז אמא והנקבות האחרות חשות מיד לעזרה. הן מנחמות אותו במגע ובליטופי חדק.
הגור לומד מאימו ומהנקבות האחרות כל מה שהוא צריך לדעת.

התנהגות

המבנה החברתי של הפילים הוא מטריאכלי (או בעברית אמהתני). הנקבות והצאצאים שלהן חיות בעדר, בעוד שהזכרים חיים בקבוצות קטנות בנפרד.
קבוצה של נקבות כוללת 5-20 פרטים שיש קשרים חברתיים הדוקים ביניהם. קבוצות יכולות להתאחד לקבוצות גדולות יותר, כתלות בזמינות המזון, באיכות בית הגידול ובתנאים אחרים.
גורים זכרים עוזבים את הקבוצה של אימהותיהם כשהם מגיעים לבגרות מינית. אז הם חיים לבדם או בקבוצות קטנות עם זכרים אחרים, אך הקשרים בין הזכרים די רופפים. הזכרים מתרועעים עם קבוצות הנקבות כאשר הם מיוחמות.
פילים מתקשרים בעזרת קול, אותות ויזואליים וכימיים ובעזרת מגע. בכל צורות התקשורת האלו החדק משחק תפקיד חשוב. הם שמיעים קולות שיכולים להישמע למרחוק, וגם קולות אחרים שנשמעים לטווחים קצרים יותר. הם גם יכולים להשמיע קולות בתת-קול (אינפרא-סאונד) שאדם לא מסוגל לשמוע.
תקשורת בריח מופרשת מבלוטות הרקה, בשתן ובצואה וקשורה ברבייה. ראייתם חלשה למדי, אך עדיין סימנים ויזואליים חשובים בתקשורת. יש להם חוש ריח מאוד מפותח, והם מגישים את החדק על מנת לרחרח יותר טוב. יש להם "איבר יעקובסון" שהוא איבר הרחה והם משתמשים בחדק על מנת להביא את הכימיקלים נושאי הריח אליו. קצה החדק משמש למישוש והוא מאוד רגיש למגע.

מזון

הם אוכלים מגוון גדול של מזון צמחי. רוב הדיאטה מורכב מצמחים ממשפחת הקטניות, מעשבים שונים, מגומא, מדקלים ומצמחים אחרים. הם אוכלים שורשי עצים, פרחים, עלים, פירות, זרעים, וקליפות עצים. גם כאן החדק משמש תפקיד מכריע כי הוא הכלי שמאפשר ניצול של טווח רחב של מזון.
הרכב המזון של הפיל משתנה בהתאם לבית הגידול ועונות השנה. בעונה היבשה בדרום הודו 70% מהמזון היה browse – עלים ו"גזם", בעוד שבעונה הגשומה עשב (graze) מהווה 55% מהתפריט. הפילים נצפו ניזונים מיותר מ-60 מינים של צמחים ששייכים ל-30 משפחות. חוקר אחר תיעד אפילו 82 מינים. פילים מבלים 14-19 שעות ביממה באכילה, כשהם זוללים כ-150 ק"ג של חומר צמחי. הם מפרישים צואה 16-18 פעמים ביום, כשהם מייצרים כ- 100 ק"ג של צואה ביום.

מה קורה בטבע?

הפיל האסיאני נחשב ל"מין מפתח" במערכת האקולוגית, בשל ההשפעה הגדולה שלו על המערכת. כמות המזון הגדולה שהם אוכלים מהווה חלק מנכבד ממחזור הנוטריינטים במערכת. בגלל גודלם והיכולת שלהם לעקור עצים הם משנים באופן מהותי את הסביבה. הם יוצרים שבילים ביער, שמאפשרים לבעלי חיים אחרים לנוע בהם. וחורים שמאפשרים לצמחייה עשבונית לצמוח, שהיא מזון לבעלי חיים אחרים. לכן הם נחשבים גם ל"מהנדסי סביבה". יש להם תפקיד מכריע בהפצת זרעים. הם יכולים להעביר את הזרעים מרחק רב, על ידי אכילתם במקום אחד והפרשתם בצואה במקום אחר, מעבר הזרעים במערכת העיכול גם מעודד נביטה. בשל הגודל העצום של אזור המחיה שלהם בהם גם נחשבים "מין מטריה". כאשר שומרים על בית גידולו העצום של מין מטריה, שומרים בהכרח על הרבה בתי גידול קטנים של בעלי חיים קטנים יותר שחיים באזור.
האיום הגדול ביותר על הפילים היום הוא אובדן בית הגידול. ירידה בטיב בית הגידול וקיטוע שלו. אלו מתרחשים בגלל גדילה של אוכלוסיית האדם, מה שמגדיל את החיכוך בין בני האדם לפילים, כאשר הפילים פושטים על שדות חקלאיים ואוכלים את הגידולים. מאות פילים ובני אדם נהרגים מדי שנה בקונפליקטים כאלו. עתידם של פילים שחיים מחוץ לאזורים מוגנים מוטל היום בספק, והוא מהווה למעשה את האתגר הגדול ביותר בשמירה על הפילים באסיה.
גם ציד בלתי חוקי מהווה איום על הפילים באסיה, למרות שהמידע על מספרי הפילים הניצודים ועל כמויות השנהב וחלקי גוף אחרים שנסחרים הוא מאוד מוגבל. בעיית השנהב לא כל כך חמורה בפילים האסיאניים מכיוון שלחלק מהזכרים ולכל הנקבות אין חטים. הפילים ניצודים ממגוון סיבות אחרות, כולל עור ובשר, והציד בהחלט מהווה איום על קיום בר קיימא של חלק מהאוכלוסיות.
ציד של זכרים בלבד בשביל חטי השנהב שלהם יוצר בעיה ביחסים של זכרים-נקבות בחלקים מאסיה. בשמורת הטיגריסים פריאר (Periyar), למשל, במשך 20 שנה מ-1969 ועד 1989 יחסי הבוגרים זכר:נקבה השתנו מ 6:1 ל- 122:1. זה גם גורם להפחתה של המגוון הגנטי, ולירידה בילודה.
המידע על מצבם של הפילים בטבע חסר מאוד או לא קיים בהרבה אזורים חשובים עבור המין, ויש דחיפות גדולה למלא את פערי הידע האלו.
אם בתחילת המאה העשרים האוכלוסייה נאמדה במאות אלפי פילים, היום היא מוערכת ב 37-48 אלף. מספר הפילים המוחזקים השבייה ב-11 מדינות אסיאתיות הוא כ-16 אלף. בתאילנד למשל יש פי שלושה יותר פילים בשבייה מאשר בטבע.
במשך ה- 30 שנים האחרונות הערכת גודל האוכלוסייה עמדה על 30-50 אלף פרטים, זאת כשבתקופה הזו חלה עליה גדולה מאוד באוכלוסיית האדם באזור וחל שינוי גדול הבית הגידול הכולל בירוא יערות מאסיבי, כולל המרת שטחי יערות למטעי דקלי שמן. ללא ספק שבתקופה זו היתה ירידה בגודל האוכלוסייה, בשל ציד בלתי חוקי, לכידת פילים חיים לעבודה בתעשיית כריתת העצים ולמטרות אחרות, ובשל תוצאות עגומות של קונפליקטים עם בני אדם. אך המידע לא באמת קיים.
מהמידע שכן קיים עולה כי דווקא אזורים מקוטעים וקטנים יחסית בהודו ובסרי-לנקה שבהם יש את צפיפות האוכלוסייה הגדולה ביותר ואובדן בית הגידול הגדול ביותר הוא ביתם של רוב הפילים. אזורים אלו איבדו במשך מאה השנים האחרונות כמעט 80% מבית הגידול. לעומת זאת, אזורי יער גדולים ויחסית בלתי פגועים במיאנמאר (בורמה לשעבר) שבהם יש הרבה פחות אנשים תומכים בהרבה פחות פילים.
זה אומר שלא ניתן פשוט להסיק באופן קורלטיבי מנתונים של כיסוי יער וצפיפות אדם על מספר הפילים ולשער כך את גודל האוכלוסייה הכולל. צריך לכלול בהערכת גודל האוכלוסייה גם גורמים נוספים כמו גורמים סוציו-אקונומיים, ממשל, פוליטיקה וגורמים תרבותיים.
במאמר הזה (Calabrese et al. 2017) בנו מודלים על פי הרעיון המוצג למעלה כדי לנסות ולשער את גודל האוכלוסייה. החוקרים מצאו כי המודל ששילב בית גידול וממשל היה הכי מוצלח, כאשר המודל המורכב ביותר היה הכי טוב בלהסביר את שפע (abundance) של הפילים. משתמע מכך שבארצות שבהן יש פחות שחיתות, כמו הודו, סרי לנקה, תאילנד ומלזיה, יש שפע גדול יותר של פילים. החשיבות הגדולה של רמת השחיתות באזור היא ממצא חדש ומפתיע. גם הימצאות של אזורים חקלאיים ניבאו טוב במודלים הימצאות פילים. השילוב של חקלאות ויער מהווה יתרון לפילים מבחינה תזונתית, כי יש להם יותר אפשרויות של מזון, כמו עשב שגדל בשולי השדות החקלאיים למשל, אבל זה כמובן עלול להגביר את הקונפליקט עם בני אדם מה שעלול לעלות לפילים בחייהם וגם לבני אדם.
מה ניתן לעשות? הפחתה של השחיתות, הפחתה של בירוא לא חוקי של יערות והמרתם לחקלאות, קמפיינים חינוכיים, תוכניות שימוש קרקע תוך שימוש באזורי חציצה, גדרות חשמליים, ושילוב הקהילות המקומיות.
ללא ספק שמילת המפתח כאן היא דו-קיום.

במיאנמר יש בין 1200-1400 פילים שחיים באופן די סודי ונחבא ביערות. אבל, ב- 2017 נרצחו ביום אחד במיאנמר 25 פילים! המקרה המזעזע הזה ואחרים כמוהו לא מונעים על ידי תאווה לשנהב. הפילים נרצחים בשביל העור. הציידים כנראה נבהלו וברחו. והפילים נמצאו כשפשטו מהם את עורם, העור היה תלוי לייבוש או מגולגל לגלילים לנשיאה. (לכתבה- זהירות תמונות קשות).
שימוש בעור ובחלקי גוף אחרים הוא לא דבר חדש באסיה. במיאנמר, כמו במקומות אחרים באסיה, במיוחד באזורים יותר שבטיים, העור מיובש, נטחן, מעורבב עם שמנים ומשמש בטיפול באקזמה ובעיות עור אחרות, או לבעיות במעיים. באסיה אין כל כך נשק חם כמו באפריקה. הם הורגים את הפילים עם חיצים וחניתות מורעלים, והפילים מתים מוות ארוך בייסורים. הציד כנראה בממדים רציניים מאוד. באזור Ayeyawady שבמיאנרמר היו נצפים 50 פילים ועכשיו לא רואים אותם כלל.
עד כה הפילים האסיאניים היו יחסית מוגנים מציד לשנהב. או לפחות הפילות. גם אם זכרים מטבחים האוכלוסייה יכולה להתמודד עם זה כי במילא רק זכרים בוגרים וחזקים מזווגים את הנקבות. כשמדובר בעור אין אפליה. ברגע שקוטלים גם נקבות וצעירים הדרך להכחדה כבר סלולה.
בשנת 2006 חוקרי TRAFFIC (סוכנות שלוחמת שסחר בבעלי חיים), מצאו 4 חתיכות של עור פיל בשוק במונג לה במיאנמאר. בשנת 2009 הם כבר מצאו 228 עורות למכירה ואילו ב 2014 הם ספרו כבר 1238 עורות. הגידול בביקוש ובהיצע מיוחס, כמו במקרה השנהב, להתברגנות של מעמד הביניים של סין.
לאחרונה צצו גם תכשיטים מחרוזים העשויים מעור של פילים.
קילו עור של פיל לא מעובד נמכר ב- 70 דולר במונג-לה במיאנמר, ובסין מחירו פי 12. מחירה של שרשרת לא איכותית יכול להגיע ללמעלה ממאה דולר.
ממשפחה אחת של פילים אפשר להוציא 30 אלף דולר, שזה בערך מחירו של גור שנמכר להופעות לתיירים.
עד לא מזמן מיאנמר היתה מקום מוגן עבור פילים, והמקום האחרון שהם נחשבו בו בסכנה. כשבסוף שנות 1990 היו בה עוד 5000 פילים, שזו ירידה מעשרת אלפים כאשר ג'ורג' אורוול כתב את ספרו המפורסם shooting an elephant ב- 1936.

בספארי

נכון ל-2025 ישנם 5 פילים: לה פטיט, לה בל, לטנגי, ללאנה ופלא.

בעלי חיים ושימור

פִּיל אַסְיָאנִי

Asian Elephant

Elephas maximus

תעודת זהות

הידעת?

מפת תפוצה

היכן תפגשו אותי בספארי?

תפוצה

תפוצה

בית גידול

בית גידול

תיאור פיזי

תיאור פיזי

רבייה

רבייה

התנהגות

התנהגות

מזון

מזון

מה קורה בטבע?

מה קורה בטבע?

בספארי

בספארי

תודה שנרשמת!