בעלי חיים ושימור
צַב-יַבָּשָׁה מָצוּי
Spur-thighed Tortoise
Testudo graeca
צַב-יַבָּשָׁה מָצוּי
Spur-thighed Tortoise
Testudo graeca
תעודת זהות
- מחלקה
- זוחלים ■ Reptilia
- סדרה
- צבים ■ Testudines
- משפחה
- צבי יבשה ■ Testudinidae
- תוחלת חיים
- עד 70 שנה
- גיל בגרות מינית
- 7-8 שנים
- מבנה חברתי
- יחידאי
- זמן דגירה
- 3-4 חודשים
- גודל תטולה
- 2-6 ביצים (1-3 הטלות בעונה)
- פריחה מהקן
- מבנה חברתי
- יחידאי
- זמן דגירה
- 3-4 חודשים
- גודל תטולה
- 2-6 ביצים (1-3 הטלות בעונה)
- פריחה מהקן
הידעת?
ה"אגדה" שניתן לקבוע את גילו של צב על פי הטבעות שבתוך לוחיות השריון שלו יכולה להיות נכונה בשנים הראשונות לחייו. אחר כך כבר לא ניתן להבחין בהן.
מפת תפוצה
היכן תפגשו אותי בספארי?
במשק החי לילדים, מספר 42 באזור הוורוד של גן החיות
לצפייה במפה
תפוצה
תפוצה
דרום ספרד, איטליה, צרפת, צפון יוון וכמה איים, סרביה, מונטנגרו, אלבניה, רומניה, בולגריה, טורקיה, מרוקו, אלג'יריה, טוניס, לוב, ישראל, סוריה, ירדן, אירן, צפון עיראק, רוסיה.
בית גידול
בית גידול
צב היבשה המצוי חי בבתי גידול מאוד מגוונים. הוא מעדיף לשהות באזור עם צמחים או בין סלעים. הוא מיטיב להתחפר. בבית הגידול שנמצא כולו באזורים ממוזגים וחצי מדבריים יש שינויים עונתיים קיצוניים בזמינות המזון ותכסית השטח. צבי יבשה חיים גם באזורים מיושבים אפילו ממש בערים. ולא, אין צורך להעביר אותם משם למקומות אחרים. אם הם על הכביש או סמוך לו פשוט להרחיק אותם למקוום יותר בטוח.
תיאור פיזי
תיאור פיזי
ראשו של צב היבשה עטור במגנים קרניים. רגליו מגושמות, אצבעותיו מאוחות ויש לו טפרים קהים וקצרים. בקדמת הרגליים הקדמיות 4-5 קשקשים עבים. כשהצב מכניס את ראשו לתוך השריון הרגליים נכנסות פנימה גם הן ומגנות עליו.
צבעו הכללי של הצב חום או חום-צהבהב. במרכז מגני הגב כתם שחור. לצב יש 13 לוחיות שיריון הערוכות בשלושה טורים. הנקבות הבוגרות גדולות יותר מהזכרים הבוגרים בכ- 30% באורך השריון והרבה יותר מכך במשקל. נקבות גדולות יכולות להטיל יותר ביצים, או ביצים גדולות יותר ולכן יש להן או לצאצאים שלהן יתרון אבולוציוני.
רבייה
רבייה
שלא כמו שאר הזוחלים החיים באקלים ממוזג, חיזורים והזדווגויות אינם מוגבלים לעונה מסוימת . ניתן לראות הזדווגויות כל השנה ולא רק באביב כמו שאר הזוחלים בישראל.
צורת החיזור של הצב אחרי הצבה לא מאוד אלגנטית או עדינה. הזכר מתנגש בעוצמה עם החלק הקדמי של שריונו באחוריה של הנקבה. הוא משליך עצמו קדימה, אבל את ראשו הוא מסיג לתוך השריון כדי שלא יפגע. הוא עושה זאת שוב ושוב במשך דקות ארוכות. הוא גם מוסיף נשיכות קטנות ברגליה. על פי רוב הנקבה מנסה לברוח, אבל הוא הולך אחריה וממשיך. בטיול בשדה ניתן לשמוע את דפיקות השריון האלו למרחק של מאות מטרים. אפשר לחשוב על זה כעל מלחמת התשה, עד שלנקבה נמאס והיא נעתרת, או על הנקישות כדרך של הנקבה לאמוד את יכולתו הפיזית של הזכר.
בעת ההזדווגות הזכר מטפס על שריונה של הנקבה. כדי לא להחליק מהנקבה לזכר יש בחלק הגחוני של השריון שקע, בעוד שאצל נקבות שריון הגחון ישר או אפילו טיפות קמור. המבנה הכללי של שריונן של הנקבות הוא פחות תלול מאשר של זכרים. זנבו של הזכר ארוך יותר מזנבן של הנקבות. הזכר עומד על הנקבה כשהוא נאחז ברגליו האחוריות בקרקע ורגליו הקדמיות תלויות באוויר. הוא גם פוער את פיו, כך שרואים את הלשון הוורודה שלו, ולפעמים הוא גם משמיע אנקות "אי" קטנות. משך ההזדווגות הוא פחות מדקה.
הטלת הביצים, בניגוד להזדווגות כן מוגבלת בזמן ומתרחשת בחודשי האביב והקיץ, כאשר כל נקבה מטילה פעם אחת עד שלוש פעמים בעונה. הנקבה חופרת גומה רדודה בקרקע בעומק 7-9 ס"מ. היא מגלגלת ביצה ביצה אל תחתית הבור ומהדקת אותה לחול ואז מכסה אותה ומהדקת את החול ברגליה. היא עושה את כל זה מבלי להסתכל בכלל! רק בעזרת רגליה האחוריות. לפני שהיא הולכת משם היא מפרישה שתן וצואה על הקרקע מעל הקן.
הביצים לבנות וקליפתן קשה ושבירה. משקלן 20-24 גרם ומידותיהן 30X40 מ"מ.
האבקועים שוברים את הקליפה בעזרת שן קרנית על הלסת העליונה. כמובן שזו לא שן אמתית כי לצבים אין שיניים! "שן" הבקיעה נושרת רק אחרי כשלושה חודשים. הם ממשיכים ומפרקים את הקליפה באמצעות רגליהם הקדמיות, ומפלסים את דרכם אל פני הקרקע, תוך כדי שהם נותנים ביסים ברגבים של אדמה. יש סברה שאומרת שכך הם רוכשים לעצמם חיידקים הנחוצים לעיכול (אולי העובדה שהאם מטילה את הפרשותיה על הקן מסייעת לכך).
עם בקיעתם, שריונם של האבקועים רך והוא הולך ומתקשה בהדרגה עם הזמן. בזמן זה הם מאוד חשופים לסכנת טריפה.
אין כל טיפול הורי. האבקועים עצמאיים מרגע בקיעתם. כך שאם מצאתם אבקוע פצפון של צב, אל דאגה, הוא לא נטוש/אבוד/מסכן/חסר אונים ולא צריך לעזור לו או לפנות אותו לבית חולים לחיות בר.
התנהגות
התנהגות
בישראל, צב היבשה, בניגוד לזוחלים אחרים, פעיל בחודשים קרים למדי ואפילו גשומים. בקיץ לעומת זאת הוא נכנס לתרדמת קיץ, אסטבציה, או בעברית – קיוט. אז הוא מסתתר במקום מוגן ומוצל.
באזורים קרים וצפוניים יותר בעולם, הוא עושה תרדמת חורף ופעיל בקיץ.
צבי היבשה אינם טריטוריאליים, וכולם מסתובבים להם בשטח ללא טריטוריה או התנהגות טריטוריאלית נראית לעין.
בכל זאת הצבים הזכרים יכולים לריב על הנקבות ואף להילחם זה בזה בקרבות שריון בשריון, כאשר כל אחד מנסה לדחוף את יריבו ולפעמים אף להפוך אותו על גבו.
בניגוד לתדמית שלהם צבים הם בעלי חיים נמרצים! במזג אוויר מתאים הם יכולים ללכת מאות מטרים ואפילו קילומטרים אחדים ביום.
מזון
מזון
מרבית תזונתו של הצב היא צמחית. הוא ניזון ממגוון גדול של עשבים וצמחים. הוא מגוון את התפריט ברכיכות ובתולעים ולא יבחל בפגרים עסיסיים.
מה קורה בטבע?
מה קורה בטבע?
האיום העיקרי של הצב המצוי בישראל הוא אובדן בית הגידול. השטחים הפתוחים הולכים ונעלמים והופכים לשכונות או לשדות חקלאיים, והם מקוטעים בכבישים. צבים נפגעים גם בשריפות, ומדריסות. נסיעה בשטח גם היא עלולה לפגוע בצבים. על ידי דריסה, מעיכה של קנים ועוד. התפרצותם של מינים כמו עורבים אפורים ושועלים מגבירה את הטריפה של פרטים צעירים ושל ביצים.
בעיה חמורה של צבים בישראל היא איסוף על ידי אנשים שפוגשים צב בטבע ולוקחים אותו הביתה.
צב שנלקח בטבע- שקול לצב מת! ניטלה ממנו האפשרות להמשיך ולהתרבות ולתרום להמשכיות האוכלוסייה. לרוב, אנשים שלוקחים צבים הביתה גם לא מאכילים אותם כמו שצריך, וצבים צעירים גדלים עם בעיות רבות וחוסרים. צבים שמסתובבים בגינות נפגעים לפעמים ממכסחות דשא.
יש לזכור שהצב, כמו כל הזוחלים בישראל הוא בעל חיים מוגן והחזקה של צב בבית היא עבירה על החוק!
בספארי
בספארי
בספארי יש 2 צבות יבשה: מורלה וברטה. הן הגיעו מהטבע לספארי לבית החולים לחיות בר. רגליהן לא מתפקדות בצורה מלאה, ולכן לא ניתן היה לשחרר אותה לטבע.