בעלי חיים ושימור
דָּרְבָּן מָצוּי
Indian Crested Porcupine
Hystrix indica
דָּרְבָּן מָצוּי
Indian Crested Porcupine
Hystrix indica
תעודת זהות
- מחלקה
- יונקים ■ Mammalia
- סדרה
- מכרסמים ■ Rodentia
- משפחה
- דרבניים ■ Hystricidae
- תוחלת חיים
- 20 שנה בגן חיות
- גיל בגרות מינית
- שנה אחת
- משך הריון
- 3 חודשים
- גודל השגר
- 2 גורים
- משקל בלידה
- 350 גרם
- גיל גמילה
- 3 חודשים
- מבנה חברתי
- משפחה
הידעת?
בניגוד לאמונה הרווחת, הדרבן לא יורה את קוציו. בזמן סכנה, או כשרודף אחריו טורף, הוא עוצר בפתאומיות כך שהרודף אחריו נתקע בו ונדקר מקוציו. לפעמים הקוצים נשארים על גוף הטורף והם עלולים לגרום לו אפילו למוות.
מפת תפוצה
היכן תפגשו אותי בספארי?
לצפייה במפה
תפוצה
תפוצה
לדרבן המצוי אזור תפוצה רחב מאוד. מטורקיה, מזרח המזרח התיכון עד דרום מערב ומרכז אסיה, דרך פקיסטן, הודו, נפאל, סין וסרי לנקה. בהרי ההימלאיה הם חיים בגובה של 2400 מטרים.
הדרבן המצוי חי כמעט בכל הארץ, כאשר הוא מלווה חקלאות, אך נמצא גם בשולי ערים
בית גידול
בית גידול
מגוון מאוד. מדרונות סלעיים, בתי גידול ממוזגים וטרופיים. ערבות, בתות, יערות, מדבריות ועוד.
תיאור פיזי
תיאור פיזי
הדרבן הוא המכרסם הכי גדול בישראל. הוא כמובן מפורסם בקוציו הארוכים, שאף כרוכות בהן שלל אגדות. הקוצים הם למעשה שיער שהפך קשה ומקנה לדרבן הגנה. הבטן מכוסה בפרווה לבנה עדינה וצפופה שבחורף מתארכת.
על העורף יש רעמה של שיערות ארוכות וזיפניות. על הפנים יש שיערות חישה ארוכות. שיערות חישה קצרות מצויות למעשה על כל גופו. הרגליים מצויידות בטפרים לחפירה. אין הבדל משמעותי בגודל בין הזוויגים.
לדורבן המצוי שלושה סוגים של קוצים. הקוצים החיצוניים ביותר הם דקים וארוכים. אורכם יכול להגיע ל-50 ס"מ. מתחתיהם יש קוצים חרוטיים וחדים במיוחד, המשמשים להגנה - הדורבן זוקר אותם בשעת סכנה. באזור הזנב יש קוצים לבנים שקטומים בקצה, ולכן החלל שלהם פתוח החוצה. כשהדורבן חש מאוים הוא זוקר את הקוצים שעל גופו ומרטיט את הקוצים החלולים שבזנבו ליצירת קול רשרוש. כמובן שהדרבן גם נראה הרבה יותר גדול כשהוא זוקר את קוציו.
אם טורף מתקרב יותר מדי או תוקף הדורבן נע אחורנית ותוקע בו את קוציו החרוטיים. הקוצים עלולים להיתקע עמוק מאוד בגופו של התוקף ולגרום לו לפציעה חמורה ואפילו למוות. הנזק המשמעותי נגרם על ידי הקוצים הקצרים שנחבאים מתחת לקוצים הארוכים והדקים יותר. הקוצים האלה לפעמים מתנתקים ונשארים על גופו של התוקף.
על הקוצים יש מבנים קשקשיים זעירים שכיוונם נגדי לחוד הקוץ כמו בחרב פיפיות. כאשר הם ננעצים קשה לשלוף אותם החוצה. בהשראת הקוצים פותח בתהליך ביומימטי (פיתוח בהשראת הטבע) חוט תפירה רפואי יעיל במיוחד.
רבייה
רבייה
הזדווגויות בארץ מתרחשות בין ינואר למרץ. ההזדווגות בדרבנים נעשית בזהירות רבה. הזוג סומר את קוציו, ואז הזכר עולה ומניח את רגליו הקדמיות בין הקוצים על גב הנקבה. הוא לא נצמד לגופה, אך יכול לעברה בזכות איבר מינו הארוך שמגיע ל- 40 ס"מ. ההזדווגות נמשכת מספר דקות.
הגורים הם עוזבי קן. הם יכולים ללכת מיד עם היוולדם. הם מכוסים קוצים רכים שתוך מספר ימים מתקשים. בפיהם שיניים חותכות בלבד. הגורים מתחילים לכרסם מזון כשהם בני ימים אחדים אך יונקים כ-6 שבועות עד 3 חודשים. לנקבה 4 פטמות – 2 מכל צד שנמצאות סמוך לרגליים הקדמיות. בהנקה הנקבה שוכבת על הבטן עם הרגליים הקדמיות פשוטות קדימה. הגורים שוכבים בניצב אליה צמודים אל צידה. שני בני הזוג מגנים על הגורים. הגורים עוזבים את הוריהם רק כשהן מגיעים לגיל שנה.
התנהגות
התנהגות
במשך היום הדרבנים נחים במחילות ארוכות ועמוקות אותן הם חופרים. הם חיים בזוג או במשפחה. כאשר הזוג שומר על קשר הדוק ומזדווג כל השנה אפילו מספר פעמים בלילה, בלי קשר לרבייה. גודל תחום המחייה של הזוג הוא כתלות בזמינות המשאבים בסביבה, ככל שיש יותר מזון בסביבה תחום המחייה יהיה קטן יותר.
הדרבן נע בלילה בשבילים קבועים. כך שקל לאתר את המאורה שלהם, או במקרה של חדירה לשטח חקלאי קל לגלות מאיפה הם נכנסים.
המחילות יכולות להגיע לאורך של 15 מטרים ולרוב יהיו לה לפחות שני פתחים או יותר. במחילה אין ריפוד. בקצה שלה יש חדר מעט גדול יותר. נמצא גם שלדרבנים יש מאורות נוספות לשעת חירום בסביבה. פתח המחילה בגובה 30 ס"מ וברוחב 40 ס"מ. לפניה יש תלולית עפר. הפתח בדיוק בגודל גופו של הדרבן.
יש לדרבן חוש ריח מפותח. העיניים והאוזניים קטנות, אך חוש השמיעה שלו מפותח למדי.
הדרבן מסמן את השבילים בהם הוא הולך באופן קבוע בריח מחומר המופרש מבלוטת ריח ליד פי הטבעת. הוא מחכך את הבלוטה בעצמים בשביל.
מזון
מזון
דרבנים ניזונים בעיקר מפקעות ומשורשים. הם מומחים בלחפור ולאכול פקעות. דגם החפירה שלהם אופייני, והם משאירים אחריהם שקע דמוי משולש. באביב הם אוכלים בעיקר ירק. הם מכרסמים גזעי עצים וענפים נמוכים. אוהבים מאוד מלונים ואבטיחים. בארצות שבהם אין מספיק סידן בקרקע (לא בישראל) הם אוכלים עצמות. על הלשון והכך יש בליטות קרניות קשיחות שמסייעות בטחינת המזון. בניגוד למכרסמים אחרים, הם לא מסוגלים לשבת/לעמוד על שתי רגליים אחוריות ולאחוז בידיים מזון ולכרסם אותו – תנוחת מכרסם קלאסית. הם אוחזים בידיהם את המזון אבל אוכלים אותו מבלי להתרומם. הם יכולים להסתפק במים שבמזון, ולכן יכולים לחיות גם במדבריות. הם ישתו כשיש מים זמינים.
מה קורה בטבע?
מה קורה בטבע?
הדרבן אינו מוגדר בסכנת הכחדה עולמית וגם לא בסכנת הכחדה ארצית. הוא נפוץ למדי ואזור התפוצה שלו רחב מאוד, מידת הנפוצות שלו משתנה ממקום למקום. בחלק מהמקומות (כמו בארץ) הוא נחשב גם כמזיק לחקלאות.
בעולם הורגים אותם בגלל שהם מזיקים לחקלאות. הם חופרים תחת גדרות, אוכלים גידולים חקלאיים וגם מכרסמים צינורות השקיה ופוגעים בהם. כמו כן, צדים אותם למזון. נטייתם לעצור ולסמוך על הקוצים שלהם בעת סכנה משחקת לרעתם כשמדובר באויבים אנושיים. ניתן פשוט לסנוור אותם ולתת להם מכת מוות.
גם בישראל צדים לפעמים דרבנים באופן בלתי חוקי, למרות שהם כמובן ערך טבע מוגן.
בספארי
בספארי
נכון ל-2024 בספארי שתי נקבות שהגיעו לבית החולים לחיות בר כגורות קטנטנות. מכיוון והן לא גדלו במשפחה של דרבנים לא היה ניתן לשחרר אותן לטבע.
דורית הגיע מהנגב לספארי בשנת 2007 ועמית הגיע ב 2016.
צילם: טיבור יגר