בעלי חיים ושימור
זְאֵב טָלוּא
Cape Hunting Dog
Lycaon pictus
זְאֵב טָלוּא
Cape Hunting Dog
Lycaon pictus
תעודת זהות
- מחלקה
- יונקים ■ Mammalia
- סדרה
- טורפים ■ Carnivora
- משפחה
- כלביים ■ Canidae
- תוחלת חיים
- 10-11 שנים בטבע
- גיל בגרות מינית
- 12-18 חודשים
- משך הריון
- 10 שבועות
- גודל השגר
- 10-12 גורים
- משקל בלידה
- 300-400 גרם
- גיל גמילה
- 5 שבועות
- מבנה חברתי
- להקה
- מחלקה
- יונקים ■ Mammalia
- סדרה
- טורפים ■ Carnivora
- משפחה
- כלביים ■ Canidae
- תוחלת חיים
- 10-11 שנים בטבע
- גיל בגרות מינית
- 12-18 חודשים
- משך הריון
- 10 שבועות
- גודל השגר
- 10-12 גורים
- משקל בלידה
- 300-400 גרם
- גיל גמילה
- 5 שבועות
- מבנה חברתי
- להקה
הידעת?
דגם הטלאים הצבעוניים בפרוותו של הזאב הטלוא ייחודי לכל פרט ויכול לשמש לזיהוי.
מפת תפוצה
היכן תפגשו אותי בספארי?
בחצרות 4 ו-5 בגן החיות באזור הצהוב בגן החיות
לצפייה במפהמין זה משתתף בתוכנית רביה אירופאית למינים נכחדים
תפוצה
תפוצה
בעבר הזאבים הטלואים חיו בכל האזורים הבלתי מיוערים והלא מדבריים באפריקה. אזור התפוצה שלהם מאוד מקוטע. האוכלוסיות הגדולות ביותר נמצאות בטנזניה' בדרום אפריקה' בבוצוואנה ובזימבבווה.
בית גידול
בית גידול
מישורי עשב, סוואנות וחורש פתוח. חיים גם במדבר למחצה ובאזורים הרריים מדרום לסהרה. בעבר סברו שהם חיים רק בשטחים פתוחים, אך היום יודעים שהם מאכלסים גם מקומות יותר "סגורים" בצמחייה. נראה כי תפוצתם מושפעת יותר מפעילות האדם ופחות מאובדן בתי גידול מתאימים.
תיאור פיזי
תיאור פיזי
שמם מעיד על דגם הפרווה שלהם. הפרווה בדגמי כתמים של חום, אדמוני, שחור, צהבהב ולבן. הפרווה קצרה. העור השחור לפעמים נראה מבעד למקומות בהם הפרווה דלילה. הראש כהה, וקצה הזנב לבן. יש להם אוזניים גדולות ומעוגלות (מזכירות קצת את מיקי מאוס). מבנה גוף רזה. רגליהם ארוכות ושריריות ובעלות 4 אצבעות (שלא כמו כלבים אחרים שלהם 5 אצבעות ברגל הקדמית). הזכרים והנקבות בערך באותו הגודל.
רבייה
רבייה
רק זוג באלפא מתרבה. ניתן לזהות את הזוג על ידי סימון מרובה בשתן. הזוג נשאר מונוגמי בדרך כלל לכל החיים. הזוג השולט מונע מפרטים אחרים בלהקה מלהתרבות. בנקבות, הדיכוי יכול לבוא לידי ביטוי גם באינטראקציות אגרסיביות. לעיתים רחוקות, נקבה נחותה תורשה להזדווג ולגדל צאצאים.
הזאב הטלוא מתרבה ברבייה שיתופית. הם משתפים פעולה בטיפול בגורים וגם בפרטים בוגרים חולים או פצועים. כשהם חוזרים מהצייד, הזאבים פולטים מזון עבור הגורים ועבור בוגרים שלא יצאו לצוד מסיבות שונות.
הנקבה ממליטה במאורה מרופדת בעשב. הלהקה נוטה לחזור לאותה מאורה שנה אחרי שנה. הגורים נשארים עם אמם במאורה 3-4 שבועות. ברגע שהם יוצאים מהמאורה הם הופכים להיות באחריות כל הלהקה. הם גם יונקים מנקבות נוספות. בשלב זה, האם יכולה להחליף מחילות, כשהיא נושאת את הגורים באופן מגושם על ידי כך שהיא תופסת בהם בגב, בראש או ברגל אחת. כשהגורים מתחילים לצאת החוצה הנקבה מניקה אותם מחוץ למחילה, כשהיא קוראת להם לבוא לינוק באמצעות יבבות. האם מרשה לגורים לינוק 3-2 דקות בכל פעם. הגורים נגמלים בערך בגיל 5 שבועות, אז הם מתחילים לאכול את הבשר שמקיאים להם חברי הלהקה. בקשת המזון של הגורים מתרחשת כשהבוגרים חוזרים מהציד. הבוגרים רצים אל הגורים כשהם משמיעים קולות ציוץ. הם הופכים את הגורים על הגב באמצעות דחיפה עם האף, ואז מלקקים אותם בהתלהבות. בשלב זה, מבקשים הגורים מזון על ידי נשיכות עדינות וליקוק השפתיים של הבוגרים, ובתגובה להתנהגות זו – הבוגרים מקיאים עבורם מזון מעוכל חלקית.
גורי הזאבים הטלואים, כמו גורים של יונקים אחרים, נוהגים לשחק כשהם רודפים זה אחר זה ומנהלים קרבות מדומים. כשהגורים מגיעים לגיל 10-8 שבועות הלהקה עוזבת את אזור המחילה, ובהדרגה הגורים מתחילים להצטרף למסעות הציד. הגורים מגיעים לבגרות בגיל שנה ותופסים את מקומם בהיררכיית הלהקה.
התנהגות
התנהגות
הזאב הטלוא הוא בעל חיים חברתי החי בלהקות של עד 40 פרטים. לפני שחלה הירידה באוכלוסיית הזאבים הטלואים, נצפו גם להקות של עד 100 פרטים. גודל הלהקה הממוצע הוא 7-15 פרטים. בכל להקה זוג אלפא דומיננטי, זכר ונקבה. בלהקה היררכיה נפרדת לזכרים ולנקבות. בממוצע בלהקה יש יותר זכרים מנקבות. הנקבות הן אלו שמהגרות מלהקת האם ללהקות אחרות. זה קורה בדרך כלל בגיל שנתיים וחצי. הן עוזבות ומצטרפות ללהקות שבהן אין נקבות בוגרות. כמחצית מהזכרים יישארו בלהקה של אביהם. השאר יעזבו וייצרו ביחד להקה חדשה.
הם אינם טריטוריאליים. זה מתבטא בכך שהם לא מסמנים טריטוריה בשתן, כמו רוב מיני הכלביים האחרים. זוג האלפא מסמן לעיתים בשתן, אבל לא למטרות שמירה על הטריטוריה.
גודל אזור המחייה של הלהקה יכול להיות מ 200 קמ"ר עד 2000 קמ"ר, כתלות בזמינות הטרף.
הבוגרים בלהקת הזאבים הטלואים הם אחים (הנקבות אחיות אחת של השנייה ואילו הזכרים אחים אחד של השני), זה מה ש"מאפשר" בעצם את החיים השיתופיים האלו, ו"נותן את המוטיבציה" לעזור בגידול צאצאים של מישהו אחר- על פי תיאורית ברירת השארים (Kin selection).
מזון
מזון
הזאבים הטלואים צדים באופן שיתופי. זכר האלפא מוביל את הלהקה בציד. הם צדים בבוקר ועם רדת הערב. הם עשויים לצוד גם בלילה אם יש ירח מלא. הם משתמשים בחוש הראיה על מנת לאתר את הטרף. כשהם מאתרים טרף הם מתחילים לרדוף אחריו. המרדף עלול להימשך מספר קילומטרים ולהגיע למהירות של 55 קמ"ש. הם ירדפו אחרי הטרף עד שתש כוחו. הם מתחילים לנשוך בבשרו תוך כדי ריצה. כשהטרף מוכנע הוא נטרף במהירות עצומה ונקרע לגזרים. הזאבים הטלואים סבלניים כלפי אוכלי נבלות, פרט לצבועים נקודים, אותם הם מבריחים ולפעמים אף פוצעים או הורגים אותם. הם גם יבריחו נמר אם ינסה להתקרב.
בגלל שיטת הצייד הזו, יצא לזאבים הטלואים שם רע מאוד. למען האמת הטרף מת מאוד מהר. הרבה יותר מהר משיטה של הרג בחניקה כמו שקורה למשל אצל אריות.
הם נוטים לצוד בעלי חיים שמשקלם כפול משל זאב בודד. לעיתים הם צדים טרף גדול יותר, או קטן יותר אם הם צדים לבד. הטרף שלהם כולל אימפלות וגם בעלי חיים זקנים וחולים ממינים גדולים יותר כמו גנו וזברה. אם הטרף גדול במיוחד והם לא מסיימים אותו, הם מחביאים את השאריות, אבל רק לעיתים רחוקות חוזרים לגופה לגמור לאכול. בעיקרון הם לא ניזונים ממזון צמחי או מחרקים, חוץ מכמויות קטנות של עשב. הם לעולם לא יאכלו נבלה, לא משנה עד כמה היא טרייה.
מה קורה בטבע?
מה קורה בטבע?
האוכלוסייה מוערכת כיום בין 3000-5,500 פרטים. האיומים הגדולים ביותר על הזאב הטלוא הוא הקונפליקט עם פעילויות האדם, ומחלות מדבקות. שני הגורמים האלה מוגברים על ידי קיטוע בתי הגידול מה שמגביר את החיכוך עם כלבים מבוייתים, מתפראים או משוטטים ועם אנשים. לחיכוך עם האדם יש שתי השלכות עיקריות: האחת, יתכן שהזאבים לא יוכלו להתקיים מחוץ לאזורים המוגנים, אם לא תהיה הגנה עליהם ותוכניות חינוך לתושבים. זה יהווה בעיה חמורה ללהקות שחיות בשטחים לא מוגנים. בגלל העובדה שהזאבים הטלואים מרבים לנדוד בתוך אזורי המחיה שלהם, גם בשמורות גדולות (5000 קמ"ר) הם יגיעו כנראה לקצוות לא מעט. מכיוון ובגבולות השמורה יש דווקא צפיפות גדולה של מגורי אדם, הסיכויים שהזאבים הטלואים יתחככו עם האדם הוא גדול גם בשמורות. בתנאים אלו, רק השמורות העצומות יוכלו לספק הגנה לזאבים הטלואים. בדרום אפריקה, גידור השמורות פתר חלק מהבעיה- למרות שלגדרות עצמם יתרונות, אך גם חסרונות רבים כשמדובר בשמירת טבע.
גם בשמורות גדולות, או באוכלוסיות גדולות יחסית (כמו בצפון בוצוואנה), הזאבים הטלואים חיים בצפיפות נמוכה של פרטים. טריפה על ידי אריות וככל הנראה תחרות עם צבועים, תורמת לשמירה על מספר נמוך של זאבים (מתחת לכושר הנשיאה של בית הגידול- או למספר הזאבים שהיו יכולים לחיות שם ביחס לגודל השטח ולזמינות הטרף). לדוגמא: שמורת Selous ששטחה 43,000 קמ"ר (כשטחה של שוויצריה), מאכלסת רק 800 זאבים טלואים. רוב השמורות קטנות יותר, ומאכלסות מספר פרטים
בספארי
בספארי
בספארי חיות חמש נקבות. מנקבה קשישה בת 13 שחיה לבדה, ועוד ארבע נקבות אחיות שהגיעו לספארי מגן החיות בבאזל, שוויץ.