בעלי חיים ושימור
קַפִּיבָּרָה
Capybara
Hydrochoerus hydrochaeris
קַפִּיבָּרָה
Capybara
Hydrochoerus hydrochaeris
תעודת זהות
- מחלקה
- יונקים ■ Mammalia
- סדרה
- מכרסמים ■ Rodentia
- משפחה
- קבייתיים ■ Caviidae
- תוחלת חיים
- בטבע: 6 שנים, בגני חיות: 12 שנים
- גיל בגרות מינית
- 1.5 שנים
- משך הריון
- 4 חודשים
- גודל השגר
- 3.5 גורים בממוצע
- משקל בלידה
- 1-1.5 ק"ג
- גיל גמילה
- 3 חודשים
- מבנה חברתי
- להקה
- מחלקה
- יונקים ■ Mammalia
- סדרה
- מכרסמים ■ Rodentia
- משפחה
- קבייתיים ■ Caviidae
- תוחלת חיים
- בטבע: 6 שנים, בגני חיות: 12 שנים
- גיל בגרות מינית
- 1.5 שנים
- משך הריון
- 4 חודשים
- גודל השגר
- 3.5 גורים בממוצע
- משקל בלידה
- 1-1.5 ק"ג
- גיל גמילה
- 3 חודשים
- מבנה חברתי
- להקה
הידעת?
לפני חג הפסחא הנוצרים נוהגים להימנע מאכילת בשר, חלב וביצים למשך 40 יום. במאה ה-17 הוותיקן פסק כי הקפיברה היא בעצם סוג של דג, כי היא מבלה רוב הזמן במים, יש לה קרומי שחיה, כיוון והיא היתה, ועודנה מקור חשוב לבשר.
מפת תפוצה
היכן תפגשו אותי בספארי?
בחצר מספר 35 בגן החיות באזור הסגול
לצפייה במפה
תפוצה
תפוצה
בדרום אמריקה, מזרחית להרי האנדים בקולומביה, ונצואלה, אקוודור, פרו, הגיאנות, כל ברזיל, מזרח בוליביה, פרגוואי, אורוגוואי, וחלק מארגנטינה. יש קפיברות גם בטבע בפלורידה, אבל שם הן נחשבות למין פולש.
בית גידול
בית גידול
מקורות מים כמו ביצות, שפכי נהרות, נהרות ונחלים וסביבתם. הקפיברה חיה במגוון בתי גידול. גם ביערות צפופים וגם בסוואנות מוצפות.
תיאור פיזי
תיאור פיזי
הקפיברה היא המכרסם הגדול בעולם. באופן כללי היא נראית קצת כמו חבית עם רגליים. יש לה גוף חביתי ופרווה מדובללת. לקפיברה יש בלוטות זיעה מתחת לפרווה - תכונה נדירה במכרסמים. אין לה שכבת פרווה קצרה ורכה מתחת לפרווה הארוכה והמעט מדובללת, כמו שיש ליונקים אחרים לפעמים.
לקפיברה יש זנב שארי, שהוא בעצם רק צ'ופצ'יק קטן מאוד. הרגליים האחוריות מעט ארוכות יותר מהקדמיות. ברגליים האחוריות יש 3 אצבעות ואילו בקדמיות ארבע. כפות הרגליים מצוידות בקרומי שחייה קצרים.
כמו בבעלי חיים אחרים שוכני מים, העיניים, הנחיריים והאוזניים נמצאים כמעט בקו אחד כדי שיוכלו להיות מעל פני המים כשרוב הראש מתחת לפני המים. הן שחייניות מצוינות ויכולות לעצור את הנשימה ל-5 דקות.
הנקבות קצת יותר כבדות מהזכרים.
רבייה
רבייה
נקבות מיוחמות מכריזות על זה גם בריח והן גם נושפות/שורקות דרך האף. הנקבות בוחרות עם מי להזדווג. הם מזדווגים רק בתוך המים. אם הנקבה לא מעוניינת בזכר היא צוללת, או יוצאת מן המים.
הזכרים מנסים לשמור על הנקבות שלהם, אבל בקבוצות גדולות הם לא תמיד מצליחים למנוע מזכרים צעירים לגנוב הזדווגויות. נכון שהזכר הדומיננטי מצליח להזדווג יותר פעמים מכל זכר צעיר/נחות. אבל כל הצעירים ביחד אחראים להרבה יותר הזדווגויות מהזכר השליט. כל נקבה מזדווגת כמה וכמה פעמים בזמן הייחום.
בוונצואלה ובפנטנל בברזיל המין מתרבה כל השנה, לרוב פעם אחת בשנה כשהשיא הוא בפברואר. משך ההיריון הוא 120 יום וגודל השגר הממוצע הוא 3.5 גורים, כשהמינימום הוא 1 והמקסימום הוא 7.
ההמלטה מתרחשת על היבשה ואחרי מספר שעות האמא מובילה את הגורים למים. כעבור שבוע הגורים כבר אוכלים עשב, אבל עדיין גם יונקים – מכל נקבה בקבוצה שנקרית על דרכם. הם נגמלים לגמרי בגיל 16 שבועות. בגיל שנה הקפיברות הצעירות כבר עצמאיות. הזכרים לרוב עוזבים את הקבוצה בה נולדו.
התנהגות
התנהגות
הקפיברות הן בעל חיים חברתי וחיות בלהקות. גודל הלהקות תלוי באיכות בית הגידול וגם בלחץ הציד שמופעל על האוכלוסייה.
גם הפעילות שלהם ביום או בלילה מושפעת מהעונה בשנה וגם מלחץ הציד. במקומות שזה מתאפשר הם חיים בקבוצות של משפחה מורחבת שגודלן נע בין 2 ל-30 פרטים, שבהן שולט זכר דומיננטי. הזכרים מגנים על טריטוריה בגוף המים שבה רצוי שיהיה כמה שיותר מזון.
בעונה היבשה הם נוטים להתקבץ ליד מקורות מים ורואים אותם בקבוצות יותר גדולות.
לקפיברה שתי בלוטות הפרשת ריח. האחת נקראת מרילו (marrillo) וממוקמת על החוטם והשנייה בלוטה היא אנלית, שממוקמת כמובן ליד פי הטבעת. לשני הזוויגים יש את שתי הבלוטות אבל בזכרים, המרילו יותר גדולות והם משתמשים בבלוטות האנליות בתכיפות גדולה יותר. זכרים "מתבלים" את הסימון בריח שלהם גם בשתן. הנקבות מסמנות יותר כשהן מיוחמות. זכרים מסמנים עצמים בסביבה אבל הם מסמנים גם נקבות.
הקפיברות הם ייצורים די ווקאליים, ומשמיעים לא מעט קולות.
בגלל גודל הגוף הגדול של הקפיברות הן לא יכולות לסבול כשחם מדי. לכן הן פעילות בשעות הזריחה ובין הערביים ומבלות את השעות החמות במים.
מזון
מזון
הקפיברות הן צמחוניות ואוכלות עשב וצמחי מים אך גם פירות וקליפות עצים. כשהן יכולות, הן בררנית ובוחרת בדיוק איזה צמחים לאכול, ואילו בעונה היבשה כשהמזון המועדף עליהן פחות זמין, הן תתפשרנה גם על מזונות אחרים.
הקפיברות ניזונות גם מצואה של עצמן, כדרך יעילה לשמר את פלורת חיידקי המעיים שלהו שחיוניים על מנת לעכל את התאית שבצמחים. הן גם מעלות מזון ולועסת אותו שוב.
כמו במכרסמים אחרים, השיניים החותכות והטוחנות שלהן גדלות כל הזמן ונשחקות מהאכילה. הקפיברות לעסות בתנועות של הלסת התחתונה מצד לצד כמו גמלים למשל, ולא כמונו למעלה ולמטה.
מה קורה בטבע?
מה קורה בטבע?
למרבה המזל הקפיברה מוגדרת כ- לא בסיכון- LC ברשימה האדומה של ה IUCN (סטטוס עודכן ב 2016). אזור התפוצה שלה גדול והאוכלוסייה גדולה והיא גם נמצאת בלא מעט אזורים מוגנים. האוכלוסייה יציבה.
האיום הגדול ביותר על הקפיברות הוא ציד לבשר. צדים אותן גם בשביל העור שלהן שנקרא Carpincho. העור נחשב מאוד איכותי. יש מקומות שמגדלים קפיברות בשבייה בשביל העור, זה קצת מוריד את לחץ הציד. עדיין, כמה אוכלוסיות מקומיות נעלמו בגלל ציד. בין השנים 1976-1979 יוצאו כמעט 80 אלף עורות של קפיברות מארגנטינה.
בספארי
בספארי
בספארי חי זכר אחד בשם קפיברוך, שהגיע לספארי במאי 2025.