בעלי חיים ושימור
זֶבְּרָה גְּרַנְט
Grant's Zebra
Equus quagga boehmi
זֶבְּרָה גְּרַנְט
Grant's Zebra
Equus quagga boehmi
תעודת זהות
- מחלקה
- יונקים ■ Mammalia
- סדרה
- מפריטי פרסה ■ Perissodactyla
- משפחה
- סוסיים ■ Equidae
- משקל
- ♂- 250 ק"ג, ♀- 220 ק"ג
- תוחלת חיים
- בטבע בממוצע 9 שנים בגני חיות עד 40 שנה
- גיל בגרות מינית
- 3 שנים
- משך הריון
- שנה
- גודל השגר
- סייח אחד
- משקל בלידה
- 23 ק"ג
- גיל גמילה
- 7-11 חודשים
- מבנה חברתי
- עדר
- מחלקה
- יונקים ■ Mammalia
- סדרה
- מפריטי פרסה ■ Perissodactyla
- משפחה
- סוסיים ■ Equidae
- משקל
- ♂- 250 ק"ג, ♀- 220 ק"ג
- תוחלת חיים
- בטבע בממוצע 9 שנים בגני חיות עד 40 שנה
- גיל בגרות מינית
- 3 שנים
- משך הריון
- שנה
- גודל השגר
- סייח אחד
- משקל בלידה
- 23 ק"ג
- גיל גמילה
- 7-11 חודשים
- מבנה חברתי
- עדר
הידעת?
דגם הפסים שעל גופה של כל זברה ייחודי רק לה. חוקרים משתמשים בצילום של צד הגוף כדי לזהות בין פרט אחד לשני. ממש כמו שאנחנו משתמשים בטביעות האצבעות שלנו.
מפת תפוצה
היכן תפגשו אותי בספארי?
בפארק האפריקני הפתוח
לצפייה במפה
תפוצה
תפוצה
זמביה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, טנזניה, אוגנדה, קניה, דרום אתיופיה, סומליה.
בית גידול
בית גידול
הזברות חיות בסוואנות הפתוחות של דרום-מזרח אפריקה, במישורי עשב פתוחים. הן מגיעות גם למורדות הרים אפילו לגובה של 4,400 מטרי, אך נמנעות מאזורים מיוערים ומביצות.
צפיפות האוכלוסיה תלויה בזמינות המשאבים, בעיקר מים טריים ואזורי עשב למאכל. העדרים לא טריטוריאלים ומאכלסים תחומי מחייה חופפים עם עדרים נוספים. באופן טיפוסי עדרים מסתובבים בתחום שגודלו 300-400 קמ"ר בעונה הרטובה ו- 400-600 קמ"ר בעונה היבשה. הם נעים כ- 13 ק"מ ביום בין אזורי המנוחה. באופן עונתי הם נעים בין 100 ל- 150 ק"מ בעקבות המזון. נדידת הזברה ביחד עם הגנו והצבאים נחקרה לעומק, והיא הנדידה הגדולה היותר על פני היבשה.
תיאור פיזי
תיאור פיזי
זברת הגרנט היא הקטנה מבין ששת תתי המינים של הזברה. הוא תת המין המייצג את שמורות הסרנגטי-מרה המפורסמות. הפסים של הזברה הזו שונים משל זברות אחרות, הם רחבים במיוחד ומתרחבים והופכים מאוזנים יותר בצידי הגוף והצד האחורי שלו. הפסים נמשכים עד הבטן ונפגשים שם משני הצדדים. ברגליים הפסים צרים ומגיעים עד הפרסות. לחלק מהפסים יכולה להיות הילה חומה/אפורה. לכל זברה דגם פסים ייחודי וניתן לזהות כל זברה אישית על פי הדגם הזה. סייחים נולדים כשהפסים שלהם בצבע חום-בז' (שוקו-וניל) שמסייע להם בהסוואה כשהם רובצים על הקרקע.
רבייה
רבייה
רוב הסייחים נולדים בעונה הגשומה שחלה בין אוקטובר למרץ במזרח אפריקה.
העדרים מורכבים ממשפחות קטנות יותר שבהן זכר אחד מחזיק לעצמו הרמון של נקבות. הנקבות לא מראות סימנים חיצוניים של ייחום, פרט לייחום הראשון שלהן. בייחום הראשון הן מודיעות על הסטטוס הרבייתי החדש שלהן בפרומונים המופרשים בשתן.
כאשר זכר מתעניין בנקבה הוא המתחיל לעקוב ולחזר אחריה. הוא נושך אותה נשיכות קלות, ומחכך את האף שלו בצוואר שלה ובגבה. הנקבה מנסה להרחיק אותו על ידי בעיטות של הרגליים האחוריות לחזה שלו, ובריחה. הוא בדרך כלל רודף אחריה. נראה שהבעיטות דווקא מעודדות אותו לנסות ולעלות על הנקבה. הזכר מרחרח את השתן של הנקבה ומשאיר גם את השתן שלו במקום ולפעמים גם צואה. ההזדווגויות נמשכות יום אחד בהפרשים של 1-3 שעות זו מזו.
לקראת המלטה הנקבה מתרחקת משאר העדר על מנת להישמר מטורפים. גם האם וגם הסייח פגיעים מאוד לטריפה בזמן ההמלטה. הנקבות מטפלות בצאצאים בעוד הזכר שומר על ההרמון שלו. הסייח נולד מפותח למדי והוא יכול לעקוב אחרי אימו בחזרה לעדר אחרי שעות ספורות מההמלטה. הוא נעמד כבר אחרי כרבע שעה ואחרי שעה הוא כבר מסתובב ואפילו מתרוצץ. הסייחים מתחילים לאכול עשב בגיל חודש. הם נגמלים בין 7-11 חודשים אבל ממשיכים לינוק גם אחרי 16 חודשים.
התנהגות
התנהגות
הזברות הן בעל חיים חברתי שחי בעדרים משפחתיים שמורכבים מזכר אחד, 1-6 נקבות והצאצאים שלהם. היחסים המשמעותיים ביותר בעדר המשפחתי הזה הוא הקשרים שבין הנקבות לבין עצמן. אם מסיבה כלשהי הזכר נעלם (נטרף, מת) ההרמון יישאר מלוכד ויחכה לזכר אחר שייקח עליו פיקוד.
ההיררכיה של הנקבות קשורה גם בגיל של שלהן. הנקבה השלטת מובילה את העדר ואילו הזכר לוקח את תפקיד המאסף.
קבוצות הרווקים יכולות למנות עד 16 זכרים, הם מורכבים לרוב מזכרים צעירים אבל יכולים להיות בו גם זכרים בוגרים שכבר אין להם הרמון. כשהזכרים מגיעים לגיל 4, הם סוף סוף מוכנים להילחם על הנקבות ולהתחיל לבנות להם הרמון משלהם.
בזמן עונת הנדידה, כמה עדרים קטנים של זברות מתאחדים לעדר אחד ענק. האינטראקציות בין העדרים בתוך העדר הענק חיוביות ולזכרים יש אפילו טקסים בהם הם מברכים האחד את השני. כששני זכרים נפגשים הם זוקפים אוזניים, ומרחרחים אחד את השני בעיקר את הצוואר, הנחיריים האחוריים והזנבות. נקבות מהרמונות שונים נוטות להיות עויינות אחת כלפי השנייה.
הזברות מסוגלות לזהות אחת את השנייה על פי דגם הפסים, שהוא ייחודי כשם שטביעת האצבע שלנו ייחודית רק לנו. זכרים מעדרים שונים מברכים האחד את השני בזקיפת אוזניים. כאשר הם מזהים איום או נכונות לקרב, הם מנמיכים את אוזניהם מטה. אמירת שלום יכולה להתממש גם על ידי ריחרוח, חיכוך וריחרוח אברי הרבייה.
מזון
מזון
הזברות הן צמחוניות ומאופיינות כאוכלות עשב. לפעמים הן כן אוכלות עלים וענפים, אך 90% מהתפריט שלהם מבוסס על עשב קצר. הן קוטפות את העשב עם שפתיהן העליונות והשיניים החותכות התחתונות. יש להן שיניים טוחנות גדולות שיכולות לעבד את החומר הצמחי הקשה. הדיאטה שלהן דלה בחלבון, אבל הן אוכלות כמות גדולה של מזון ומשתמשות בתסיסה לסייע לעיכול החומר הצמחי.
הזברות תמיד צריכות להיות במרחק מקסימלי של 20-30 ק"מ ממקור מים.
מה קורה בטבע?
מה קורה בטבע?
זברת המישורים (שזברת הגרנט היא אחת מתתי המינים שלה), היא סוס הבר היחידי שאינו נתון בסכנת הכחדה. זאת למרות שבעשורים האחרונים האוכלוסייה שלהן קטנה, במיוחד באפריקה הדרומית. שני הגורמים העיקריים לירידה באוכלוסייה הם הרס בית הגידול וצייד בלתי חוקי. התפשטות האזורים המיושבים על ידי האדם והחקלאות חוסמת את הגישה לצירי הנדידה המסורתיים של הזברות. זה גרם להעלמות כמעט לחלוטין של הזברות מדרום אפריקה, רואנדה ואנגולה. באזורים יבשים הזברות מתחרות עם הצאן והבקר על מקורות המים. זה הביא את החקלאים לצוד את הזברות ולבנות גדרות. צייד בלתי חוקי נפוץ בעיקר באזורים הצפוניים יותר של תפוצת הזברה, שם אין יציבות פוליטית ואין אכיפה טובה של הנושא.
75% מהאוכלוסייה נמצאת בטנזניה ובקניה, ואוכלוסיות יציבות הן הכרחיות למדינות האלו לשמירת המערכות האקולוגיות שלהן חשיבות כלכלית ענקית.
בספארי
בספארי
נכון ל-2024 בספארי עדר גדול של כ-130 זברות. העדר מחולק למספר משפחות ולעדר של זכרים רווקים.